עיצוב התמונה בכתבה: חגית מימון – מעצבת שח רהיטים

איפה שהוא בין היסודי לתיכון, לפעמים קצת לפני, לפעמים קצת אחרי – במיקום בו מטשטשים הצבעים ונבדקים הגבולות, מקבל נושא מסוים מקום של כבוד: צניעות. אם חשקה נפשכן בקריאת "אוף" קולקטיבית – אתן מוזמנות לאסוף קבוצת בנות עשרה, ולהכריז ביניהן ש"היום נדבר על צניעות"… אבל זה לא אמור להיות כך, וכנראה שזמן הגאולה חודר אף לכאן ודברים משתנים.

הכרנה את הגב' רבקי גרינברג והגב' יפה שפינר, צעירות מנשי חב"ד כפר חב"ד.

איך הכל התחיל?

"לפני שנתיים עורר הרב אשכנזי – רבו של כפר חב"ד – נשות חינוך בכפר בנושא הצניעות" מספרת יפה, "הוא יצא בפניה נרגשת לבצע משהו שלא ירד מסדר היום. זמן קצר אחרי הכינוס ההוא נולד בני שיחי', כשבראש מהדהדים עדיין הדברים של הרב. בזמן הלידה היו רגעים של התרגשות מאוד גדולה, ביקשתי מהרבי במילים הכי פשוטות על העניין הזה: שהקדוש ברוך הוא יתן לי את הרעיון ואת הדרך. כי מה, לאסוף בנות ולדבר איתן? לא. זה לא הכיוון. צריך לבוא לעשות שינוי. לעשות משהו.

חוויה אישית נוספת שהניעה אותי לפעול הגיעה לאחר הלידה. חזרתי הביתה, וגיליתי מקרר מלא בכל טוב – תודות לארגון שפרה ופועה בכפר חב"ד – אלא שהילדים אמרו לי: 'אמא, מרק'. ניסיתי להראות להם את מגוון המטעמים שבמקרר, אך הם אמרו בתגובה: 'אנחנו רוצים את המרק שלך'.

לקחתי מזה עניין והוראה בעבודת ה': יש המון דברים שאנחנו יכולות לעשות בשביל הרבי – חת"ת, מבצעים, לימוד חסידות… אבל יש משהו שהוא הדבר האישי של האישה, שאף אחד אחר לא יכול לתת במקומה, וזו הצניעות.

הצניעות היא בדיוק כמו המרק של אמא. אני יכולה להבטיח לך שהמרק שהכנתי לא היה מרק מיוחד או מושלם, אבל הכנסתי פנימה את הנשמה שלי כאמא. וזה מה שהרבי מבקש ממנו – להכניס את עצמינו, ולהגיש לו 'מרק'".

"אשתף אותך בנקודה בה הבנתי שצריך לחולל שינוי" אומרת רבקי, "בכיתת החינוך שלי העברתי סדרת שיעורים בנושא הצניעות. באחד השיעורים נוצרה בכיתה אווירה מאוד נעימה ומזמינת שיח. בנות שאלו ודנו על פריטים מהמלתחה האישית שלהן, ואז הציגה אחת הבנות את הנעליים שנעלה, ושאלה עליהן. הנעליים היו בצבע חזק עם דוגמא בולטת. חלק מבנות הכיתה טענו שהנעליים לא מתאימות. לעומתן, חלק אחר טען כי מדובר על היתפסות לקטנות: אלו בסך הכל נעליים!

ואז, שמעתי את עצמי שואלת אותן: בנות, האם הנעליים האלו הן בסגנון הלבוש שהרבי רוצה אותנו בו?'. השאלה הציבה למולן סרגל מדידה האם זה מתאים או לא. התשובה הייתה אחידה: לא.

האמת, זו פעם ראשונה שהשתמשתי בסוג כזה של שאלה. לא נהגתי להשתמש במטבע לשון זו, אבל במחשבה שניה הבנתי למה שאלתי אותה.

כשלמדתי בתיכון, אצל המנהל הרב טוביה בלוי, הוא תמיד סיפר לנו על מכתבו של הרבי למוסד, וזו לשונו הקדושה: "…ברור שסמינר חב"די רצוי בכמה מקומות ובפרט ירושלים תובב"א אבל בדווקא אם יתנהל כדבעי, ובירושלים תובב"א עכ"פ באותה הרמה בסמינר כיו"ב הנמצא שם" (עד כאן לשונו הקדושה).

הרב בלוי דיבר איתנו רבות על כך שלרבי יש מה לומר גם בנושא סגנון הלבוש שהוא מעבר להלכה. גם מחמותי שתחי', הגב' שרה גרינברג, שמעתי לא פעם על כך שנשלחה על ידי הרב מרדכי לוין ע"ה – המנהל החינוכי דאז של בית רבקה כפר חב"ד – לשאול אצל הרב חודקוב איך לנהוג בעניין הצניעות. התשובה שקיבלה הייתה: "בנושא הצניעות להתעניין מה מקובל בבית יעקב ולנהוג על פי זה"…

בחזרה אל סיפור הנעל בכיתה: פתאום מצאתי את עצמי שואלת לא האם זה תואם להלכה, אלא האם הסגנון מתאים. באותם רגעים הבנתי שהרבי מדבר איתנו על סגנון, שהוא מעבר להלכה הכתובה".

אז איך מורידים את הדברים לחיי המעשה?

"יפה ואני שיתפנו זו את זו במחשבות וברגשות שעלו לנו בנושא" מספרת רבקי, "יחד עם הגב' שרה גרינברג חשבנו על דרכי פעולה שבהן אפשר לפעול בעניין באופן המתקבל. קודם כל על עצמינו, ואחר כך גם עם כל מי שתרצה. חשבנו שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בקבוצה שתתמוך ותיתן את הכח. אם הקבוצות האלו מצליחות 'לעבוד' כשמדובר על אוכל או על אימהוּת, למה שהן לא תצלחנה עם נושא הצניעות?

התקשרנו לנשים וסיפרנו להן על המיזם החדש. הקבוצה הראשונה מנתה חמש עשרה נשים, שהמשותף לכולן היה הרצון לעשות את רצונו של הרבי מתוך קבלת עול עם הבנה ששינוי הוא תהליך איטי, ושכל התקדמות היא נחשבת ויקרה מאוד! כיום, ברוך ה', קיימות שש עשרה קבוצות בכפר חב"ד וערי הסביבה. כל קבוצה מונה עד חמש עשרה נשים, בכדי לשמור על האווירה הביתית והחמימה. בקבוצות יש אווירה חברית, כנה ומאפשרת בלי ביקורת".

"הרעיון של הקבוצות נוצר מהבנה שבשביל מהפך צריך כח" מסבירה יפה, "קשה לעשות מהפך לבד. קבוצה, מבחינתי, היא כמו התוועדות.

בנינו קבוצה ראשונית של חמש עשרה נשים שבאמת אכפת להן מרצון הרבי. היינו נפגשות פעם בשבועיים, דנות, מתדיינות, יושבות, לומדות ובעצם מחדדות את העין שלנו לגבי סגנון הלבוש שהרבי רוצה. הזמנו אנשים שקיבלו הוראות מהרבי, כמו הרב טוביה בלוי, הגב' שרה גרינברג וכדומה. בת דודה של אחת ממשתתפות הקבוצה, שבאה מבית חב"די והיום היא סגנית מנהלת בבית יעקב, שמעה על הקבוצה. היא מאוד התרגשה, והתבטאה: אתם ליובאוויטש, וליובאוויטש עושים מהפכות. העשיה שלכן בצניעות – תשפיע גם אצלינו!'

יותר מאוחר נודע לנו, שהרבי עודד את הרב גפני שנשים תדברנה בקבוצות קטנות, שבזה יש השפעה חזקה. כך שברוך ה' הצלחנו לכוון לדעתו הקדושה של הרבי".

איך זה בעצם פועל?

"לקבוצות יש יעד ויש עקרונות" מפרטת רבקי, "היעד הוא קיום רצונו של הרבי לגבי סגנון הלבוש.

הדרך למימוש היעד עוברת דרך שלושה עקרונות. העיקרון הראשון הוא רצון. מי שרוצה – ובינינו, מי לא רוצה? – מוזמנת. העיקרון השני הוא קבלת רצון הרבי בקבלת עול, גם כשזה קצת קשה.

העיקרון האחרון הוא שכל התקדמות, ולו הקטנה ביותר, מבורכת ויש לה חשיבות גדולה ומרגשת. לא מצפים שתוך יום המלתחה כולה תוחלף. הפוך, דווקא ההתקדמות האיטית ומרובת השלבים היא זו שמחזיקה לאורך זמן.

במילים אחרות: בקבוצה מקבלים אותך כפי שאת, ונותנים לך את הכח לעשות את הצעדים בקצב שלך ובטעם שלך. לא מחפשים 'מה עוד צריך לשפר', אלא 'במה כבר השתפרתי'.

בוגרות הקבוצה הראשונה הקימו קבוצות נוספות. בעצם כל אחת היא כמו אבן שנזרקת לאגם, ויוצרת סביבה מעגלים חדשים. לכן קראנו לזה 'מעגלים – בואי נדבר על זה'".

"בקבוצות קורה משהו מאוד מיוחד" מרחיבה יפה, "המשתתפות אומרות ש'הראש כל הזמן עובד'. גם אם ממשיכים ללבוש את הבגדים שיש בארון, כבר מסתכלים יותר על כל פרט, והקניה הבאה נראית אחרת. התהליך שהמשתתפות עוברות הוא בעצם עניין של מוחין. מי אומר לה מה היא יכולה ומה היא לא יכולה? היא בעצמה!

הקבוצה נותנת מצד אחד מקום של הכלה; מצד שני מקום של אמירת אמת בלי פשרות ומצד שלישי – כיון שברור שהכל כאן בנוי על שלבים, רק את מחליטה על הקצב שלך. השינוי מתחיל ברמת החשיבה – פתאום חושבים מחשבות נוספות; עובר דרך הדיבור ומגיע למעשה – ממש חב"ד – חכמה, בינה ודעת.

חשוב להדגיש" מוסיפה יפה, "שצניעות היא מילה נרדפת ליופי. כמו שאומר הרבי בשיחה משנת נ"ב "…עיקר נוי ויופי הן בגשמיות והן ברוחניות תלוי באישה שכידוע שעניין נאה והכח לעשות נאה ישנו במיוחד באישה…" (משיחות כ'-כ"ב שבט תשנ"ב).

מה התכניות לעתיד?

"התגלות" מחייכת יפה, "שנהיה מוכנים לעמוד מול הרבי במיטבנו.

אנחנו מזמינות נשים שרוצות להיות שותפות למיזם 'מעגלים – בואו נדבר על זה' להיות אתנו בקשר ולחבור להצלחה".

גב' סיגל ברג הקימה את אחת הקבוצות ונאותה לשתף אותנו. איך נכנסת לעניין, סיגל?

"אני חוזרת בתשובה" אומרת סיגל, "מי שחוזר בתשובה ומבין את המהות הפנימית, בעצם מחפש את האמת. לא את ה'ליד' או את ה'קצת'. בנושא של הצניעות עניין אותי מהי דעתו המדויקת של הרבי.

בחודש אלול שעבר פתחתי באגרות קודש: כרך כו עמוד שכד, אגרת ט'תתנב. האיגרת הייתה ארוכה מאוד, והייתה כולה באידיש… מכל המכתב הבנתי רק את המילה 'צניעות'. לקח די הרבה זמן עד שקיבלתי תרגום מלא של המכתב, ובו דעתו הקדושה של הרבי על הצניעות. בסיום האיגרת כתב הרבי שיש 'להשפיע על חברותיה'.

חשבתי יחד עם המשפיעה מה ואיך ניתן לעשות, והחלטנו לשכפל את המכתב ולהפיץ אותו בין נשות הקהילה. למכתב הוספנו הוראות צניעות מעשיות מעובדות מתוך תקנון, והפצנו אותו בעותקים רבים. על המעטפה כתבתי: 'מהרבי אלייך – סוד הברכות'. כי הרבי אומר שהאישה זוכה לברכות באמצעות הצניעות.

כששמעתי על מעגלי התמיכה, פניתי ליפה ורבקי, ויחד איתן הקמתי קבוצה. במהלכה התחדשו לי המון דברים. צניעות כוללת הרבה יותר מלבוש, ובפועל היא מתבטאת דווקא בפרטים הקטנים. בקרוב תיפתח כאן בעיר קבוצה נוספת, בעזרת ה'".

מהי צניעות בעינייך?

"צניעות היא 'שיבר' גדול לאישה בשביל קבלת כל השפע שהקדוש ברוך הוא רוצה להרעיף עליה" אומרת סיגל, "ויש לנו זכות להיות צינור בשפע הזה. אצלינו בחב"ד, ברוך ה', משתדלים להקפיד ולהדר בכל, וברוך ה' גם בצניעות זכינו לזה.

כולנו צריכים להתכונן לקבלת פני משיח בצורה נכונה והולמת, ושמירה על לבוש ובגדים חודרת פנימה בכל דבר ועניין".