הכריעה את הכף

הרבנית ידעה מה המשמעות להיות רעייתו של הרבי. היא לא סתם אישה שנישאה לאדם גדול וקיבלה גדולה כרבנית של ליובאוויטש. היא היתה בת של רבי, וידעה בדיוק באיזה מסירות נפש מדובר. היא ידעה היטב עד כמה קשה ותובענית העבודה של רבנית – אף שבימי אביה ליובאוויטש לא הייתה בממדים שכאלה.

לאחר הסתלקותו של אדמו”ר הריי”צ, כאשר חסידי חב”ד נותרו ללא רועה, פנו זקני החסידים אל הרבי מה”מ בניסיון לשכנע אותו לקבל עליו את הנשיאות. כידוע הוא סירב לכך בתחילה בכל תוקף. הרבנית, עם כל צניעותה וענוותנותה והקרבן הגדול שנכפה עליה, התבטאה אז בנחישות כי לא יתכן להשלים עם כך שמסירות נפש של דורות תרד לטמיון, ודבריה אלה הכריעו את הכף…

אולם מיד אחרי קבלת הנשיאות, בחרה הרבנית להיות מאחורי הקלעים. היא נכנסה לזה מתוך ידיעה ברורה והיתה עקבית בזה. זה מה שהיא בחרה וכך היא חיה עד יומה האחרון. זו היתה הגדלות שלה – הצניעות.

אני יודעת שאנשים סומכים עליו

כשהרבי והרבנית גרו ברחוב ניו-יורק, נכנס בעלי, הרב בערל יוניק, לדירתם. כשעבר בחדר האוכל, העיף מבלי משים מבט חטוף לעבר השולחן, שם היו מונחים ספרים רבים וכן מכתבים פתוחים.

הרבנית הבחינה בכך ואמרה לו: “אני לא מסתכלת. אני יודעת שאנשים סומכים עליו”.

אין קרוב יותר

כאשר היתה מקשיבה להתוועדות הרבי שהועברה אליה בשידור והיתה שומעת אותו מדבר בהתרגשות כלפי התנהגות מסוימת, אל ציבור או אל יחידים או סתם התנהגות נפוצה שהרבי שלל אותה ומתח עליה ביקורת, היתה מפטירה: הוא חושב שלכולם איכפת ביאת המשיח כמו לו. ופעמים היתה מעירה: וכי יש מי שקרוב אל הקב”ה כמוהו?

“משיח נמצא אצלכם בבית”

מספרת הגב’ פרומה יוניק: בתקופת משפט הספרים, בני מאיר דיבר עם הרבנית בטלפון. במהלך השיחה אמר לרבנית: “הלוואי שמשיח כבר יבוא ויגאל אותנו מכל הצרות”. הרבנית השיבה לו כי משיח כבר נמצא בתוכנו, צריך רק להכיר אותו.

השיב לה בני: “משיח נמצא אצלכם בבית. תאמרי לו שיתגלה ויגאל אותנו”.

אמרה לו הרבנית: “תאמר לו את זה אתה, אולי לך הוא ישמע”…

בשמחת תורה, במהלך ההקפות, ניגש בני לרבי ואמר לו: “רבי, יש לי סיפור על הרעבעצן ועל משיח”. הרבי התכופף קמעא והיטה אוזן להקשיב… אך כמו מעשה שמים, בני קיבל פתאום ‘בלק-אאוט’ [חסימה] ולא הצליח לספר את מה שרצה.

הרבי הבחין בזאת ואמר: “עדיף שתגיד לחיים ותשיר ניגון שמח”…

עדינות נפש

מספרת הגב’ שרה לבקובסקי: כשהייתי בחורה, נכנסתי פעם לבקר את הרבנית קודם שנסעתי ללמוד בגייצד’ שבאנגליה. התיישבנו על הספה, והרבנית סיפרה לי על אירופה, איך האנשים שם שונים, והתרבות שם אחרת. אחר דיברה עד כמה חשוב לנצל את הזמן.

השיחה הלכה והתארכה, ואני לא ידעתי מתי לקום וללכת, עד שהרבנית נעמדה ואמרה: “את בטח מאוד עסוקה לקראת הנסיעה ואני לא רוצה לעכב אותך…”

הרבנית התערבה והרבי הרגיע

מוסיפה ומספרת הגב’ לבקובסקי:

בקיץ תשמ”ו (או תשמ”ז) כשהינו בקונטרי, יום לפני האחרון לשהותנו שם, לקחתי את הרכב עם שמונה מילדיי ויצאנו לקניות בסביבה. בעלי כבר חזר לעיר עם אחד הבנים.

עזבתי את הבית בשעות הבוקר המאוחרות, אחרי שכבר גמרנו לארוז. ידעתי שיש לפני את כל היום כדי לקנות לילדים ציוד לבית הספר לקראת תחילת שנת הלימודים.

בנתיים, אימי גב’ טעמא גורארי’ שכבר התגוררה בניו-יורק ניסתה כל העת לתפוס אותי בטלפון, אך ללא הצלחה יתרה. הואיל ובעלי הוריד את עוצמת הצלצול ולא שמענו את הטלפון. מאוחר יותר כבר עזבנו את הבית. כשהדאגה בליבה גברה, צלצלה לרבנית, איתה הייתה בידידות קרובה, ושחה בפניה את דאגתה. הרבנית הרגיעה אותה באומרה שאין מה לדאוג בטח הבת תשוב בקרוב.

בסביבות השעה 6 בערב, אחרי נסיונות חוזרים ונשנים מצד אימי ליצור איתי קשר, התקשרה שוב לרבנית ואמרה לה שכעת היא מאוד מודאגת. הרבנית ביקשה ממנה להמתין רגע על הקו, “אשאל את בעלי”, אמרה.

כעבור רגע קט חזרה לקו כשבפיה בשורה טובה: “אין מה לדאוג”, אמרה, “עד השעה תשע וחצי הבת תשוב חזרה”. באנחת רווחה הניחה את השפורפרת על כנה וציפתה.

באותו זמן החל לרדת גשם זלעפות, ממש מבול, בשעה שאני עשיתי את דרכי חזרה.

הבית שבו גרנו, נמצא על פסגת הר, אליו מוביל כביש מעוקל בצורה סיבובית במעלה ההר. זהו כביש דו-סטרי אבל מאד צר. אם כל ימות השנה מדובר בכביש בעייתי, הרי שבמזג אויר סוער שכזה, על אחת כמה וכמה.

נסעתי בתוך שטפון והראות הייתה ממש קשה. מה שלא הסתיר הגשם, כיסו האדים. גם התחיל להחשיך, והאמת היא שנלחצתי. ברכב ישבו שמונה מילדי, וידעתי שאם בדיוק ירד רכב במורד ההר – זה עלול להסתיים באסון. נהגתי ברכב וכולי מתוחה ורועדת, ומתפללת להגיע הביתה בשלום, כשדמותו הקדושה של הרבי לא משה מנגד עיני. הילדים גם הם אמרו כל הדרך פסוקים ופרקי תהילים.

כשהגענו סוף סוף, קיבלה את פנינו אחת השכנות: “תתקשרי מיד לאמא שלך. היא ממש על קוצים…”

מאמא שמעתי עוד מה שקרה מאחורי הקלעים והבנתי שהיה לנו ממש נס…

ביום ראשון הסמוך עברנו עם כל הילדים בדולרים, כפי שנהגנו לעשות כל שנה לפני תחילת הלימודים. כל הילדים קיבלו דולר, וכך כבר עמדנו לצאת, כשלפתע פנה אלי הרבי “לבקובסקי”. הסתובבתי וחזרתי על עקבי. “יותר אל תסעי בלילה בדרכים…”.

שליחות חשאית

ברוסטוב, בשנות הרעב הכבד, הטיל הרבי הריי”צ על בתו להביא, בחשאי, מזון ונרות לישיבת נובהרדוק בעיר. הרבנית היתה האדם המתאים ביותר לעשות זאת בצורה חשאית, הזהירה, ועם זאת – המכובדת ביותר. והיא עשתה זאת בקביעות, במשך תקופה ארוכה, מבלי שאיש ידע או יבחין בכך.

מוחין רחבים

לרבי הריי”צ היה מבט מיוחד במינו, ובדיוק אותו מבט היה ניכר מעיניה של בתו הרבנית. אפשר לומר בהחלט שהיא ירשה את המוחין הרחבים והעמוקים של אביה.

ביקור חשאי

בשנת תשי”ד ערכה הרבנית ביקור חשאי של כמה ימים בפריז, כדי לעמוד מקרוב, בחשאיות, על מצב הפליטים שהיו אז בפריז. חלק גדול מקהילת אנ”ש התגורר אז בתנאי דוחק של ממש (קבוצה גדולה שכנה במלון חכור על ידי הג’וינט, כאשר ב-‏36 חדרי המלון גרו כ-‏30 משפחות, מהן משפחות ברוכות-ילדים, כשעליהן להשתמש במטבח אחד משותף).

הרבנית דאגה מאוד למצב והתעניינה בכל פרטי הפרטים, ואף ביקרה במקום עצמו, מבלי שאיש יבחין בכך – בלילה – כדי לעמוד מקרוב על מצב הפליטים. בטון הדיבור, בנוסח השאלות ובגישה הכללית ניכרה דאגה כנה ואמיתית כאם לילדיה. בדבריה ניכרה, לצד הדאגה והלבביות, גם פיקחות עצומה. כל שאלה היתה מנוסחת בזהירות ובתכלית הדיוק.

באותה פיקחות היא גם התחמקה מכל מה שלא רצתה לדבר עליו.

שניאורסאהן מכל הצדדים

פעם ביקר אצל הרבנית יושב ראש ‘איגוד צאצאי אדמו”ר הזקן’. בשיחה נותחו ענפי המשפחה השונים, בארץ ובחוץ-לארץ, והוזכרו אנשים מפורסמים במשפחה.

בתוך הדברים הזכירה הרבנית את דבר היותה שניאורסאהן מכל צדדי ההורים, ושמרה על השם גם לאחר נישואיה.

אכפתיות ועזרה

פעם, כאשר אביה של הגב’ אסתר שטרנברג שהה בבית רפואה, צלצלה אליה הרבנית והתעניינה מהנעשה עם אביה. בין היתר שאלה מי משגיח עליו? הגב’ שטרנברג ענתה שהיות והיא מלמדת משך היום, היא הולכת אליו מיד לאחר העבודה. הרבנית שאלה: “ואת אוכלת לפני שאת הולכת אליו?”

“לא, אני לא מספיקה, אבל אני אוכלת כשאני חוזרת הביתה” – השיבה.

למחרת, מוקדם בבוקר, לפני שעזבה את הבית, התקשרה אליה הרבנית ובקשה בפיה:

“ביררתי ומצאתי שיש קיוסק מול בית הרפואה, שם תוכלי לקנות לך מיץ שהוא כשר וגם בריא. בבקשה, לפני שאת עולה לבית-הרפואה, תשתי משהו כדי שיהיה לך כח…”.

כך ידעה להיכנס ולהבין את מצבו של כל אדם באשר הוא.

קשר מופלא

הרבי מעיר באחת משיחותיו על כך שזקנתו של הרבי הריי”צ, הרבנית רבקה נסתלקה בחודש שבט (בעשירי בו), כן גם אמו, הרבנית שטערנא שרה (בי”ג בו), ואף בתו, הרבנית חיה מושקא (בכ”ב בו).

על קשר נוסף בין שלושת הרבניות מסופר: בעת הסתלקותה של הרבנית רבקה, ביקשה כוס מים, ומיד יצאה נשמתה הטהורה, וכן היה גם אצל הרבנית שטערנא שרה.

אף הרבנית חיה מושקא, התבטאה במשאלה דומה באשר לזמן שבו יהיה עליה לעבור לעולם שכולו טוב. ואכן, אף היא חשה לפתע שלא בטוב, ולפני הסתלקותה ביקשה כוס מים.

“הנחת שלנו”…

ולסיום – פעם איחל אחד מהמקורבים לרבנית שהרבי והרבנית יזכו לרוות נחת מעדת החסידים. הרבנית הגיבה ואמרה: “הנחת שלנו היא, כאשר אנו שומעים כי לכם יש נחת…”