מאת: הרבנית חיה רחל הענדל, עטרת חיה

השינוי המהותי

נפתח בכמה מובאות בולטות מהתורה המדגישות את חשיבות שלום הבית: ה' מבטיח לאברהם אבינו בן, בהיותו בן 99. למשמע הבשורה שרה צוחקת: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן"! בפסוק שאחרי ה' שואל: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יב–יג). על המילים "ואני זקנתי" אומר רש"י: שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה "ואדני זקן". אברהם ושרה חיו יפה ביניהם בהרמוניה – הוא מגייר גברים והיא מגיירת נשים. ובכל זאת, ה' משנה את דבריה אפילו שהם אמיתיים, מפני שלום בית, שלא יקפיד אברהם. דבר אדיר!

הטיעון של מרים

בפרשת שמות אותה קראנו לא מזמן מסופר: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" אומר רש"י: "ויקח את בת לוי. פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה אם פרעה גזר על הזכרים ואתה גם כן על הנקבות". עמרם עזב את יוכבד בגלל גזירת השלכת הבנים ליאור ואחריו כולם התגרשו. אומר רש"י שבעצת ביתו מרים הלך. מרים הרי הייתה אחת משבע הנביאות שהתנבאו לדורות וכתוב שניבאה "עתידה אימי שתלד בן שיושיע את ישראל". אבל כאן היא אומרת "גזרתך קשה משל פרעה, אתה גוזר גם על הנקבות" ובאמצעות טיעון זה הודה עמרם בצדקתה והחזיר את יוכבד וכך נולד מושיען של ישראל. היא, הקטנה ידעה שאמה תלד בכלל בן, אבל כדי לעשות שלום בין הוריה היא טוענת "אולי אמא תלד בת?"… בזכותה אביה ואמה נישאו בשנית ואחריהם כולם וכך נולד דור עצום ונפלא שיצא ממצרים, שעליהם נאמר: "הם הכירוהו תחילה".

נרות על הראש

בגמרא (נדרים ס"ו) מובא סיפור על בבלי אחד שעלה לארץ–ישראל ונשא שם אשה, פעם ביקש ממנה "זיל אייתי לי תרי בוציני" (לכי והביאי לי שני אבטיחים) והביאה לו שני נרות (- כי בארמית הארצישראלית בוציני=נר), כעס עליה ואמר לה "זיל שבור אותן על רישא דבבא" (לכי ושברי אותן על ראש השער), ובבא בן בוטא ישב אז אבבא וקא דאין דינא (ישב בשער והיה דן דין); הלכה ושברה הנרות על ראש בבא בן בוטא… כאשר שאל אותה למה עשתה לו כך, השיבה לו: "כך ציווני בעלי", ובבא בן בוטא לא רק שלא כעס אלא ברכה: "את עשית רצון בעלך המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא". בסיפור, האישה לא הבינה את הוראות בעלה ושברה על ראש הצדיק נרות! והוא, כדי לא לפגוע בשלום ביתה, אמר לה כי מפני ששמעה בקול בעלה יהיו לה בנים טובים כמותו!

עושה לו את הרצון

הרבי מלך המשיח מחשיב ביותר את גודל השלום "שבשביל זה ניתנה כל התורה"! הוא מצטט. כשהגיעו גברים בגפם לרבי, הורה להם לרכוש מתנה לאישה שבבית.

הרבי מפרש ש"אישה כשרה עושה רצון בעלה", הכוונה גם שעושה שיהיה לו רצון טוב. דבורה הנביאה נקראה "אשת לפידות" בגלל שבעלה היה איש מאד פשוט ועל מנת לזכותו במצוות, ולהעסיקו בקודש, לקחה על עצמה להכין פתילות למקדש ושלחה אותו איתן. האישה מנווטת את ביתה וביכולתה לעשות לבעלה רצונות טובים וחיוביים.

זהירות: זמן מועד!

הרבי במכתביו אומר דבר מהותי בנושא שלום בית בדורנו: "ישתדל בהשתדלות היותר גדולה בענין של שלום בית . . היינו שיזהר בזה בתכלית הזהירות, וידוע מרז"ל נשים דעתם קלה ואשה דמעתה מצוי' ולכן טוב שיהי' הוא המוותר מצדו להפיק רצונה ובפרט במילי דעלמא, ואם בכל עת הפליגו רז"ל במעלת השלום בית, על–אחת–כמה–וכמה בערב–שבת–קודש, ואנו עתה כולנו בערב–שבת–קודש לאחר חצות, כי קרב קץ גלותנו וביאת משיחנו" (אגרות קודש כרך ד, א'קמא).

נשים נוטות לחשוב שרק הבעל שלהן מרגיז… הרבי מביא את הנאמר שבערב שבת השטן מחפש ליצור מחלוקות, כי עוד מעט מגיעה השבת השלווה והשלום ישרור בבית, אז הוא מחליט לנצל את הזמן הלא–רגוע עדיין ולחולל מהומות. לכן דווקא בערב שבת יש 'בלגן' בדמות כעסים ומריבות בבתים. אבל אם האישה יודעת שזו שעה מועדת לפורענות והיצר משתדל במיוחד בזמן הזה להפר את השלום אז היא יוצרת 'כביש עוקף בלגן', ומשתדלת לעשות הכל מבעוד יום ולא ליצור לחץ ב"זמן המסוגל למריבות".

כתוב שבעל הבית צריך לשאול את בני ביתו בלשון רכה לפני שבת: "עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר".

הרבי אומר שאנחנו ב"ערב שבת אחר חצות" יחסית למועד הגאולה. כי מאחרי ה'תש"נ נכנסנו לרבעון האחרון של האלף השישי, השטן יודע שעוד מעט קרב קיצו – בגאולה, ולכן ברגעים האחרונים מנסה לזרוע שנאה ופילוג ובייחוד לערער את שלום הבית.

זאת אחת הבעיות של דורנו, כי השטן מתמקד ביצירת חיכוכים דווקא בזמננו, אפילו בזרם החב"די הוא זורע פירוד כדי למנוע אחדות וגאולה. כשאת יודעת שזה מעשה שטן וזו לא בעיה שלך בלבד, 'כולם בסירה הזאת', את תאזרי כוחות ותתגברי.

ידיעה זו יכולה לסייע לנשים רבות שתבנה שזו בעיית ומשימת הדור כולו – להתגבר ולשמור על השלום. בזמננו הקושי גדול, כששתי שליש מן החוזרים בתשובה הן נשים ורק שליש גברים. יש נשים רבות ששומרות מצוות והבעלים שלהן בדרך עדיין וקשה פי כמה לשמור על השלום.

למריבה צריך שניים!

הרבי מלך המשיח גם נותן טיפים מה לעשות כדי שלא תהיינה מריבות ואיך לעצור אותן בזמן, למשל: "…בכלל בענינים כמו אלה ובסכסוך ובמלחמה בכלל צריך–להיות השתתפות של שנים, וכשצד אחד רואה שאין משימים לב ואין מתרגשים ומשתתפים בהסכסוך הרי לאט לאט גם התרגשות שלו והתאבון הולך ופוחת עד שלבסוף נאבד כלה, גם בנידון דידן כן הוא שמוכרח הוא להבליג על רוחו ולא ליכנס בשקלא וטריא, ובשים לב שדעת נשים קלה והאשה דמעתה מצוי' הרי על מה שיש לוותר צריך לוותר ועל השאר לא לשים לב ובמילא סוף–סוף ינצח צד הטוב". (אגרות קודש כרך ח, ב'שא)

הרבי אומר שבכל מחלוקת יש שני יריבים. ברגע שיהיה רק אחד המריבה לא תשרוד כי הוא לא יריב עם עצמו. לדוגמה, הבעל מגיע הביתה ושואל את אשתו: "מה עשית בכלל כל היום?" שאלה מרגיזה ללא ספק. היא מתרתחת ומתפתחת מריבה… קודם כל, יש להגיש לו אוכל, שיירגע ולא לענות לו. כמה זמן יוכל לצעוק לבד?! הוא מחכה שמישהו יענה, אך אם לא תהיה שותפה, המלחמה תיפסק לפני שהתחילה. זה טריק אחד.

דבר שני, הרבי מצטט את דברי חז"ל אודות האשה ש"דמעתה מצויה" וכל הברכה לאיש מגיעה בזכות ודרך האישה! אם רוצים פרנסה, עלינו להוסיף בשלום בית כדי ליצור כלי לברכה – זה משתלם כלכלית:

"וברובא דרובא בענינים דשלום בית תלוי יותר בהאשה מאשר בהאיש, ולמרות כל הענינים שכותבת, הנני חזק בחוות דעתי מאז אשר ברצונה הטוב תוכל ביחד עם בעלה שי' לחזק ביתם בכלי המחזיק ברכתו של הקב"ה הוא השלום.

ואף שכבר אמרו רז"ל שאין דיעות בני אדם שוות זה לזה. ידוע הוראת תורתנו–הקדושה תורת חיים, שכל אחד צריך להעביר על מדותיו, וכאשר תביא בחשבון אשר בעלה הרב עובד קשה לפתח את ה… אשר יסד ולגדלה אשר בתנאים ההווים… היא עבודה קשה ומפרכת את הגוף וגם את הנשמה, ובמילא אין פלא אם הוא מרוגז ולפעמים מגיב על ענינים באופן חריף יותר מהצורך, הרי אז בדרך ממילא תגיב על כל הנהגותיו באופן אחר לגמרי ויהי' השלום בביתם ובמילא תשרה גם הברכה בהנוגע לפרנסה ובהנוגע לגידול וחינוך כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. . .

וידוע ברכת רז"ל איש ואשה זכו (לשון רבים היינו שהדבר תלוי בשניהם) שכינה שרוי' ביניהם. וכבר הבטיח השי"ת פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.

המורם מכל הנ"ל אשר האשה בלשון הקדש נקראת עקרת הבית, עיקר הבית, ובה תלוי בעיקר הנהגת הבית בכלל ומדת השלום השורה בו בפרט. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ואין כוונתי בזה כמו שמתבטאת במכתבה לסבול יסורים ח"ו ובלבד להיות נשואה, אלא להתגבר על הסתת היצר הרע ולבנות ביחד בית בשעה טובה ומוצלחת, מלא שלום וברכה, ולהשפיע בכיוון זה גם על הסביבה.

ואחכה לבשו"ט שהחליטה בתוקף המקסימלי לעשות כל התלוי בה למילוי הדברים שלמעלה והשי"ת יצליחה." (אגרות קודש כרך י, ג'מב)

הביאה לדפוס: מלי קופצ'יק