"מובן מעצמו שהחינוך… צריך להיות מסודר כדבעי… כי אי אפשר לחינוך תקין אם אינו בסדר קבוע וחזק, ומראש צריך לקחת את זה בחשבון כי הרי זה ענין עיקרי, ואם אונס רחמנא פטריה אבל התלמידות אינן מקבלות חינוכן על ידי פטור זה ובמילא חסר הוא" (ציטוט זה, וכן הבאים בכתבה לקוחים מתוך הספר "אגרת החינוך").

ובכן, במה מתחילים?

אחרי יום מלא ב"ה ובסך הכל גם לא מעט מעייף, ברור שכולנו זקוקים למנוחה ההכרחית על מנת להיות מסוגלים להמשיך את עבודת ה' שלנו, וכידוע הסבר הרבי מה"מ על סיבת השינה של בני ישראל כהכנה למתן תורה.

אז בואי נתחיל בעניים עצומות: דמייני לעצמך את הרגיעה כאשר את עוברת בין מיטות של ילדים ישנים בשלווה הנושמים נשימות עמוקות ושקטות, את מיטיבה את השמיכות, ומעבירה לטיפה או נשיקת לילה טוב מרפרפת… עושה לך טוב? נשימה עמוקה, ומתוך השלווה הזו בואי נצא לשעת ההשכבה…

על מנת להגיע לכך, רצוי מאד כחצי שעה לפני תחילת זמן השינה של הילדים להתחיל את ההתכווננות לשינה. זה יכול להיות שעון מעורר עם ניגון שמתאים לכם ומזכיר שעוד מעט נעצור ונעבור לפעילות אחרת – נתכונן ל"הטענה" מחדש בעזרת ה'. הדבר משמעותי גם בשבילנו על מנת להתכוונן לעצירה, ובאותה מידה עבור הילדים, ששומעים מאיתנו שיש להם עוד…זמן לפני שנתחיל להתכונן לשינה.

בזמן זה רצוי מאד שהילדים לא יתעסקו עם מסכים  – מחקרים מראים שילדים שצופים במסכים לפני השינה מתקשים להירדם. מסכי המחשב וכדומה, מפריעים לייצור המלטונין, הורמון חיוני להירדמות. כמו כן, אם הרגע חזרתם ממסע קניות מפרך, הילדים יתקשו מאד להירדם מיד. כדי לישון, הגוף זקוק לרמות נמוכות של ההורמון קורטיזול – הורמון המתח. הרמות האלה עולות בעקבות אירועים מלחיצים או מרגשים, או אפילו בילויים במקומות הומי אדם. לכן, הקפידו על זמן רגוע לפני השינה: כבו אורות בלתי נחוצים, השמיעו ניגונים רגועים, והשתדלו לשמור על טון דיבור נמוך.

ואיך מתקדמים לשינה?

"רואים במוחש אצל ילדי ישראל שטבעם מושך אותם לנשק את המזוזה, ומגביהים את גופם למעלה כדי לנשק את המזוזה, וכמה פעמים במשך היום, ובפרט בהתחלת היום, קודם השינה…"

אחרי אוכל, מקלחת, צחצוח שיניים או כל מה שצריך אצלכם כדי להתכונן לשינה, חשוב שיהיה "טקס" קבוע לכניסה למצב שינה. כל הטקס כולו צריך להיות בגבול הזמן ההגיוני גם להורה, כך שמומלץ על עד כ-10 דקות.

טקס השינה יכול לכלול למשל: אמירת "לילה טוב" לכל בני הבית, בחירת בובה למיטה, קריאת שמע ונשיקה למזוזה, לילה טוב לרבי, סיפור, שיר ערש, התכרבלות יחד במיטה למשך מספר דקות תוך "שיחה" קצרה לסיכום היום, חיבוק ושתי נשיקות, קטע בניגון מהתניא וכדומה.

חשוב שתהיה תחושה של קביעות על ידי סדר קבוע של דברים, מה שנותן לילד תחושה של בטחון. ילדים קצת יותר גדולים אפשר לשתף מראש בבחירת חלקים בטקס, אבל אחרי שקבענו ביחד את סדר הדברים – נשמור על הסדר הזה.

השיחה צריכה להיות נעימה ומקרבת: שיחה של “זוכר כש….”. ולעודד אותו לספר על היום שהיה לו, או "אני זוכרת כשנולדת והיית ממש קטן ו….". אפשר גם לספר לילד דברים שאתם אוהבים אצלו, שנהניתם ממנו היום וכדומה.

"בודאי ישן עם כיפה ("יארמולקע") על ראשו, ומספרים לו, באותיות המתאימות לפי גילו, על דבר נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר… ומשפיע ברכות לכל המקושרים אליו ובפרט לילדים וילדות וכמבואר בדא"ח בענין כי נער ישראל ואוהבהו ".

עד שזה לא נגמר – זה לא נגמר…

במענה לקושי של ילדה שהייתה בוכה בלילה באופן בלתי רגיל, הורה הרבי מה"מ: "בנוגע לשינת בתו תחי' – יבדוק את כל המזוזות, גם יניח אצל מטתה קודם שהולכת לישון תמונת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. – גם איזה לילות אחר שתתחיל שוב לישון בטוב".

לאחר שסיימתם את טקס השינה המשותף, צאי מחדרו של הילד. חשוב להסביר לו פעם אחת בתחילת הסידור החדש "אם תצא מהחדר מסיבה כלשהי, מלבד מקרה חירום, אכוון אותך באהבה בחזרה לחדר, אני לא אדבר איתך לאחר שנגיד לילה טוב."

חשוב אכן להקפיד על כך, וגם אם נצטרך כמה פעמים בערב להוביל את הילד למיטה מתוך נחישות אך רגיעה ובטחון, וללא מילים (וילדים בודקים עד כמה אנחנו נחושים ורציניים בכוונותינו!) הרי תוך מספר ימים תכנסו להרגל והאווירה תהיה נעימה ובטוחה בעזרת-ה'.

אם הילד רוצה לרדת לשירותים כבדו את בקשתו ואפשרו לו ללכת לשירותים תוך הקפדה על שני דברים מרכזיים שיצמצמו את מספר הירידות בהדרגה מיום ליום:

א. שירד מהמיטה וילך לשירותים ללא עזרה ( – אם הוא מסוגל כמובן).

ב. שדרו אדישות מוחלטת סביב העניין. כלומר, הימנעו מכל תגובה שהיא – לא מעודדת ולא כועסת משום סוג. שירותים, נטילה, אשר יצר (אם הילד אומר כבר לבד) ולמיטה.

ברגע שתמנעו מכל תגובה, הירידות מהמיטה יתחילו לשעמם את ילדכם והוא יוריד אותם בהדרגה בעזרת-ה' עד שיפסקו לגמרי.

ומה אם הילד אכן מפחד? חשוב לדבר איתו על כך ולהדגיש לו שקריאת שמע מגנה מפני פחדי לילה, ושהמזוזה משמשת כמו שומר. אפשר לשנן איתו פסוק נוסף מתוך קריאת שמע ("אם תשכב לא תפחד… בטוב אלין…"), לקרוא קודם קריאת שמע כמה שורות מ"ספר הזכרונות" של הרבי הריי"צ (אחת מהסגולות שנתן הרבי מה"מ לאישה שחלמה חלומות מצערים – אגרות קודש כרך ה, א'רסה) וכדומה.

בנוגע לפחדים בלילה אצל ילד בוגר יותר הורה הרבי מה"מ: להקפיד על קריאת שמע, לבדוק את הציצית (8 חוטים בכל צד) ולפני קריאת שמע לרשום אם החסיר משהו מלימודי היום (ולהשלים למחרת).

זהו? ככה הכל חלק?

לא פעם יש הפרש בשעת השינה בין אחים שישנים באותו חדר. במקרה כזה יש להשתדל להשכיב את מי שישן קודם בלי שהשני יהיה נוכח אז בחדר. אם הם ישנים באותה שעה חשוב שמלבד הטקס המשותף כל אחד מהילדים יקבל את הזמן שלו עם ההורים בלי התייחסות לשאר האחים אז, אפילו אם מדובר בדקות בודדות בלבד.

לפעוטות הבוכים מרה כאשר ההורה יוצא מהחדר אפשר לתת תחושת ביטחון בנוכחות ההורה גם בצורה דמיונית, על ידי עידוד הילד להשתמש ב'חפץ מעבר' – חפץ רך (כמו בובה, מוצץ, חיתול, כרית, שמיכה) שמסמל בעיני הפעוט את הנוכחות המרגיעה של אמו, ועליו הוא משליך את רגשותיו כלפיה.

ולסיום, שלוש שיטות מקובלות כשהטקס וכל השאר לא עזרו:

אצל תינוקות, ניתן להוציא את התינוק הבוכה מהמיטה, לחבק באהבה, להרגיע על הידיים ולהחזיר במהירות האפשרית למיטה. במשך התהליך כולו יש לשמור על אווירת השינה וההשכבה לישון, על השקט, על עמעום האורות, על קול שקט ומונוטוני, על תנועות איטיות ורגועות.

אצל פעוטות המסוגלים לעמוד במיטה ואף לרדת ממנה. לא מרימים את הילד על הידיים, אלא מלטפים את שערו בעדינות, מדברים אליו חרישית ומניחים לו להירגע. אם הילד נעמד במיטה ובוכה ממשיכים ללטף אותו, מנגבים את דמעותיו, מבקשים ממנו "לשים את הראש במיטה" – אך לא מוציאים אותו ממנה!

ממשיכים להישאר כך לידו עד שהוא נרדם. כעבור כמה ימים מתחילים להתרחק מהמיטה, אולם עדיין נשארים בטווח הראייה של הילד, כדי שירגיש בטוח. בהמשך מתרחקים יותר מהמיטה, עד שמשכיבים את הילד לישון ויוצאים מהחדר.

עם ילדים בגיל הגן, ילדים עקשניים במיוחד או שסובלים מחרדות ופחדים שלא נרגעים אפשר לאחר שמשכיבים את הילד במיטתו לשכב על מזרן או או לשבת על כורסה לצד הילד, כאשר חשוב מאוד שלא לדבר איתו עד להירדמותו (של הילד או של ההורה…)

לילה טוב, חלומות חסידיים ומשיח נאו!!!