ג' תמוז, זה עצוב או שמח? שאל אותי בני! ואני מהרהרת לרגע, ושואלת אותו בחזרה: נו, עצוב או שמח?! והוא עונה: עצוב כי הפסקנו לראות את הרבי, שמח כי אוטוטו הוא יבוא. וואו! כמה פשוט! כמה אמיתי! כמה נכון!

נזכרתי בסיפור ששמעתי לאחרונה עם מסר מיוחד: אדם זקן מאד הגיע לגיל מופלג – 103 שנים, וכך כל יום שעובר – הוא מתעורר בבוקר ורואה שהוא עדיין חי – אך החשש מקנן בליבו – אם אני עדיין חי, מי יודע אם מחר אקום? אולי כבר אלוקים ייקח את נשמתי! וכך עוד יום, ועוד יום ועוד שבוע ועוד חודש… ולכל הסובבים אותו הוא מספר בחשש מידי יום שהוא לא רגוע לחיות, כי מי יודע אולי מחר ימות? כשהגיע ליום הולדתו ה104 ערכו לו בניו שהיו גם הם זקנים מופלגים ונכדיו וניניו מסיבת יום הולדת מיוחדת. ובה ביקשו ממנו לשאת דברים. נעמד הסבא הנכבד ואמר: היום אני רוצה לבשר לכם משהו שמח! אני לא אמות לעולם! אם לא נפטרתי עד גיל זה, כנראה לא אמות לעולם! אפשר להיות רגועים!

שמע זאת חכם אחד ואמר: טיפש מטופש, אם אתה עדיין חי בגיל 104 עליך לחשוב מידי יום שמא היום זהו יומך האחרון.

ומכאן, אלינו – אם הרבי לא התגלה עד היום, למרות שעברו כבר 25 שנה! זה רק מחזק אותנו שכל יום שעובר מקדם אותנו יותר להתגלות ולגאולה! כי אם הרבי הבטיח – הוא יקיים! הרבי ניבא לנו שהגאולה עומדת לבוא וזה יקרה, וכל דקה שעוברת = מקרבת אותנו יותר לקץ!

לחיים לכן, שנזכה להתגלות הרבי מלך המשיח שליט"א תיכף ומיד ממש!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד