היא מתארגנת ליציאה, חשוב לה להגיע בזמן. היא מבצעת בעצמה את כל המשימות במהירות, והוא – בקצב משלו.

שוב לחץ ושוב איחור, שוב תסכולים ושוב כעסים. הוא לא מבין והיא מרגישה כל כך לבד…

היא רוצה ספה חדשה, הקודמת כבר עשתה את שלה. חשובים לה היופי והנוחות והוא – שוב מתנגד. אפשר להסתדר עם מה שיש.

שוב מריבה ושוב האשמה. שוב ביקורת שלילית ושוב פגיעה. הוא לא מבין והיא מרגישה כל־כך לבד…

האם הפערים וחילוקי הדעות חייבים להפוך לאש המתלקחת בשדה קוצים?

האם ישנה דרך אחרת?

האם לעד היא תרגיש לבד?

בהשראת ימי הספירה, פגשתי לשיחה את הגב' קרן אילון, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז 'אור הבית', על מנת לשמוע ממנה, כיצד ניתן ליישב המחלוקות ולהשכין את השלום המבורך.

שלום עם עצמי

"השלום מתחיל בין אדם לבין עצמו", מקדימה קרן ונותנת מבט מלמעלה על הנושא, "כשאדם שלם עם עצמו, הדבר ישפיע על השלום בביתו. אך כאשר אישה איננה שלמה, מאשימה ומבקרת את עצמה, כיצד תהיה שלמה עם בעלה? זהו גלגל שמתגלגל ומעגלי השלום נוגעים זה בזה. השלום בין ההורים ישפיע על השלום בין הילדים ועל כל ילד בינו לבין עצמו ובינו לבין ההורים וכך גם הלאה, במשפחה המורחבת.

"הזוגיות היא כמו מראה בשבילנו. כשקורה משהו מאתגר בין בני הזוג, זו הזדמנות מעולה לעשות התבוננות פנימית ושלום פנימי עם עצמי. זאת אומרת, ללמוד לקבל את עצמי. בעצם, לשני בני הזוג ניתנו שני חלקים של אותה נשמה, כל אחד קיבל משהו אחר שחסר אצל השני, וביחד הם השלם. כאשר משהו בהתנהגות של הבעל מפריע לאשה, אולי זה פשוט מפני שהוא מאיר על החלקים שיש בנשמה שלו וחסרים אצלה. האתגר הוא לפעול יחד, מתוך שיתוף פעולה בין כל חלקי הנשמה".

יש לך דוגמא לכך?

"בחורה שהשתדכה ואומרת שהיא מאד אוהבת ומעריכה את התכונה של הרוגע והנחת שיש בבחור. זה מצא חן בעיניה ויכול להיות שזה אפילו גרם לה לבחור בו. למה? כי היא מרגישה שאצלה זה לא כך, אין לה את זה. היא אמנם מהירה אך אימפולסיבית, מחליטה החלטות בפזיזות וכו'. אך מה קורה כאשר עוברת התקופה הראשונה בה רואים רק את הטוב ואפילו החסרונות נהפכים למעלות? מה קורה כאשר לפתע פתאום האיטיות שלו משגעת אותה? או אז מתחילה העבודה האמתית.

"במקום להאשים ולנסות לתקן אותו, עליה להתבונן בתוך־תוכה ולשאול את עצמה: למה זה מפריע לה? מה היא צריכה ממנו? איזה חלק בו או בעצמה היא מסרבת לקבל? וכאן מתחיל השלום, כשאשה מוכנה לקבל את כל החלקים גם שלו וגם שלה.

"העבודה הפנימית של אדם עם עצמו היא הערך המוסף והבונוס שמקבל אדם שמטפל ועובד על הזוגיות שלו. אתה נאלץ לעשות עבודה וזה מקדם אותך גם במערכות יחסים נוספות, כי מה שקורה שם, קורה לך גם בחוץ, מול אנשים אחרים. קונפליקטים זו מתנה והזדמנות לצאת מאזור הנוחות וללמוד על עצמך. כשאדם מתווכח, הוא שומע את עצמו ומתחדד לו יותר מה הוא רוצה, מה הוא מבקש. כמובן בתנאי שיש תחושה של ביטחון, שהאדם שמולי לא מנסה להקטין אותי או לפגוע בי".

מתמודדים ביחד

"לאחר שמדברים על הקושי בצורה הנכונה, חושבים יחד איך מתמודדים כזוג עם הפער ביננו בנושא שמפריע, ולא אחד נגד השני. אם אני רוצה לרוץ לבד, אז אני ארוץ בקצב שלי, אין בעיה. אבל אם אני רוצה לרוץ יחד עם עוד מישהו, נצטרך להתאים את הקצב אחד לשני. אפשר אמנם להתווכח ולריב כמה כל אחד ירוץ ומי ינצח – כך נפספס את הריצה כולה. אף אחד מאתנו לא ירוץ ונפספס את המטרה שלשמה התכנסנו. אך אפשר גם למצוא דרך להתאים את עצמנו אחד לשני.

"זו לא חייבת להיות דרך אמצע, בה אחד מהם קצת מאט והשני מגביר מהירות, אלא זה יכול להיות באמצעות כך שנשים את הפוקוס על התכונה מהצד הטוב שבה. אישה שבעלה איטי, יכולה להתבונן בכך שהוא יסודי ושקול ובכך הוא משלים אותה. באמצעות ובזכות התובנה הזו, אפשר לחלק את התפקידים בבית בצורה יותר מועילה. הוא יוכל לשבת בנחת עם הילדים ולהשקיע בהם בסבלנות והיא, עם המהירות שלה תוכל לעשות דברים שמתאימים לאופי שלה".

איך בפועל מתמודדים עם פער בקצב ובהתארגנות?

"אם יש תקשורת טובה בין בני הזוג, ניתן לדבר ולהחליט איך ומתי מתארגנים ומה התפקיד של כל אחד בזמני לחץ. אפשר למצוא פתרונות. בנוסף, אישה כזו יכולה להחליט שהיא משלימה עם זה ושמחה עם זה שהיא תגיע קצת באיחור. 'זה הבעל שלי ולא שווה לי לריב בשביל זה!'… אבל זה כמובן לא נגמר בזה".

לריב נכון

"חוקר יהודי בשם ג'ון גוטמן, חקר אלפי זוגות ומצא שיש בממוצע 312 קונפליקטים בשנה בין בני זוג. זאת אומרת שזה 'בילד אין' בזוגיות, אי אפשר להימנע מזה. השאלה היא רק איך מתווכחים ואיך רבים. צריך לדעת לריב נכון.

"הטעות היא, שבני הזוג הופכים להיות משני צידי המתרס במקום להבין שהם בעצם אמורים להיות באותו צד, יש להם הרי אינטרס משותף. במקום לומר – 'אני צריכה שהעניינים יתנהלו כך', צריך לומר 'אנחנו צריכים שכך וכך' כאשר יש מאבקי כוחות ומי ינצח, שניהם מפסידים. הרבה פעמים הוויכוחים הם בכלל לא העניין עצמו, אלא מי ינצח, מי הצודק ומי הטועה.

"מהניסיון שלי בעבודה עם הרבה מאד זוגות אני רואה יותר ויותר, שהפתרון והצדק לא נמצא דווקא בצד של אחד מהם אלא בעבודה המשותפת של שניהם. בזוגיות אנחנו מדברים על מה כל אחד צריך, ולא מי צודק ומי טועה. האם מה שאתה צריך יותר חשוב או מה שאני צריכה יותר חשוב? חשוב ששנינו נהיה מרוצים, ששנינו נקבל את מה שחסר לנו".

על מה נשים את הדגש?

"אם נחזור לדוגמא של אותה אישה שלבעלה יש קצב אחר משלה – לאחר שתעשה עבודה עם עצמה ותבין מה הצורך האמתי שלה בסיפור הזה, היא תוכל לחזור לבעלה ובמקום תקשורת לא יעילה של האשמות וביקורת וניסיון לשנות אותו, היא תדבר על עצמה ותאמר 'אני מרגישה ש… אני צריכה ש…'.

"בהאשמות לא משיגים את המטרה. להיפך, ביקורת מורידה את הביצועים ב30–40 אחוזים. ברגע שהיא כועסת ומאשימה, הוא מתבצר בעמדה שלו, מתגונן או מאשים בחזרה. הטונים עולים, כל אחד שופך על השני את תסכוליו ובסופו של דבר לא מגיעים להבנה. השיחה שהייתה אמורה להביא לקירוב הביאה לריחוק ביניהם. גם בקרב זוגות ש'לא אוהבים לריב' ומעדיפים 'שקט תעשייתי', הם בעצם ישמרו בפנים את הטינה, אך זה וודאי יורגש בחוץ, גם אם לא מדברים על זה בקול.

"מה שגורם לאדם להשתפר ולהתקדם זו ההתמקדות ביכולות שלו ובהצלחות שלו. אם היא תשים את הזרקור על הטוב שבו, שוודאי נמצא בו, במקום להבליט את מה שחסר, היא תגיע לתוצאות אליהן היא מייחלת".

דרכים משלו

"אישה רוצה להרגיש את השותפות בצורה מסוימת והיא שוב ושוב דורשת את זה דווקא כך, אבל זה לא הולך לה. אז אולי משהו לא נכון בדרך. אולי היא מבקשת משהו שהבעל לא יכול לעשות או לתת. היא צריכה לראות איך הוא כן עושה את זה בדרכים אחרות, בדרכים שלו, שבהן הוא טוב. אפשר לתת משל לכך, על אישה שבעלה תלה בכל הבית, שלטים עם מילים טובות של הערכה ואהבה, אך היא בוכה ומתלוננת על כך שבמטבח הוא לא תלה לה שלט. היא רוצה במטבח, זה חסר לה, זה מצער אותה! מרוב שהיא מתעקשת על השלט במטבח, היא מפספסת את כל השלטים היפים שנתלו בכל הבית, רק בשבילה…

"אם היא תתבונן בקושי ובצורך שלה, היא תגלה שהיא בסך הכל רוצה שהוא יבין אותה ויראה את הצורך שלה. היא מרגישה לבד. זה כל מה שעומד בעצם מאחורי הקושי. ואת זה היא צריכה תחילה לומר לעצמה ואחר כך לומר לבעלה. זה לא הגרביים שנשארו בסלון וזו לא החזרה המאוחרת שלו לבית. זה לא.

"אם היא תדע להסביר מה חסר לה, מה היא צריכה, הוא יעשה לה סיור בבית ויראה לה את כל מה שכן עשה בשבילה. הוא הביע את אהבתו בדרכים אחרות אבל היא לא שמה לב".

איך נהפוך האשמה למשאלה?

"אם היא מבטאת תלונות וכעס, הוא מרגיש אשם, הוא לא בסדר. הוא נכשל. אבל אם היא תהפוך את ההאשמה למשאלה ותביע את הצורך הרגשי שלה בקשר קרוב, ביחס חם ואוהב, בשותפות, הוא יבין אותה הרבה יותר טוב ויעשה כל שביכולתו לשמח את אשתו. זו שפה אחרת! זה נשמע אחרת.

אמנם לא כל משאלה הוא יכול להגשים, וצריך להקשיב גם לו ולזכור שגם הוא קיים וחי כאן בבית, יש לו דעה משל עצמו וגם לו יש צרכים. אך יהיו לו הרבה יותר נכונות ורצון להבין".

לא להיבהל מחילוקי דעות

"כמו שאמרנו, בזוגיות יש שלבים. לאחר השלב הראשון של 'ירח הדבש', מגיע השלב של היפרדות ומאבקי כוחות. זה לגיטימי. זה חלק מהתהליך ולא צריך להיבהל מדעות שונות ומוויכוחים. מעצם זה שהיא אישה והוא גבר, יש הבדלים. מעצם זה שגדלנו בבתים שונים, עברנו חוויות חיים שונות, יש פערים. אם מבינים שהאתגר הינו למצוא דרך שלשנינו יהיה טוב ולא רק לאחד מאיתנו – כי בזוגיות אם לאחד לא טוב, גם לשני לא טוב – הוויכוח לא יהפוך למלחמת עולם.

"צריך למצוא את הזמן הרגוע לפתח שיח ולדבר על הקושי, לא ברגע ההתפרצות. כמו רכב שמתקנים אותו ופותחים את מכסה המנוע רק לאחר שהמנוע התקרר קצת. הבעיה שכשהכל נרגע חושבים – 'בשביל מה לפתוח את זה עכשיו? עד שהכל עבר ויש שקט'… אבל זה לא עבר, ברגע של קושי זה יכול לחזור על עצמו.

"ולפעמים צריך עזרה מקצועית. אדם מגיע לטיפול כשהוא יודע מה הוא צריך לעשות ובעיקר מה לא לעשות, אך הוא לא מצליח לעשות את זה, שוב ושוב הוא נופל באותם מקומות".

לדבר בכבוד

"מעניין לשים לב שמחוץ לבית אנחנו יודעים להרגיע ולווסת את עצמנו, מול ה'בוס' בעבודה אנחנו לא נתפרץ – למרות שיש לנו הרבה מה לומר לו… אז למה בבית אנחנו מרשים לעצמנו לפעול על האוטומט הרגיל שלנו?! בבית אנחנו רוצות להרגיש נוחות וביטחון וזה עלול לגרום לנו לדבר בצורה לא מכבדת אל הבעל.

"כדי להצליח להתגבר על הנטייה הטבעית הזו, צריך להזכיר לעצמי מהי המטרה שלי, אני הרי רוצה בית שלם ושלו, רגוע ונעים. מה אני מוכנה לעשות למען המטרה הזו? כשאני כועסת, השלב הראשון זה להירגע מהכעס ויש הרבה דרכים לכך (לשתות כוס מים, לעשות אמבטיה, לשמוע מוזיקה, לצאת לסיבוב, לנשום אוויר). ואז אפשר לדבר ממקום אחר. כל אחד מבני הזוג מדבר מבלי שהשני יפריע לו. צריך לזכור שכשמאשימים את בן הזוג, הוא לא יכול להקשיב. עוד לא פגשתי אדם שמסוגל לשמוע את כל הביקורת הזו ולהמשיך להקשיב ולהצדיק את ההאשמות נגדו. בנוסף, שיקוף וחזרה על הדברים יכולים לתת תחושה מאד טובה של הבנה.

"לאורך השנים בהן אני מטפלת, אני רואה כל הזמן שאין דרך אחת נכונה, אין אחד שצודק והשני טועה. לקבל את זה שיש כאן עוד מישהו שיש לו מחשבות ורצונות ויתכן שהוא צודק. יתכן שיש מה לקבל ממנו וללמוד ממנו. מה שבטוח, אם אני רוצה לחיות איתו, אני צריכה לשמוע אותו והוא צריך לשמוע אותי. אנחנו צריכים לחיות בשלום עם עצמינו ואחד עם השני".

מהו הכלי לחיזוק הזוגיות?

"התעסקנו הרבה עם ה'סור מרע' אך יש גם הרבה מה לעשות ב'ועשה טוב', כמניעה. לצערי, אני רואה הרבה מקרים שהזוגיות הופכת די מהר ל'זוגיות מבצעית'. הקשר והרגש הופכים למשניים ובני הזוג הם כמו שותפים שמתפעלים עסק. לא דואגים מספיק לתדלק ולהזין את הזוגיות ולא משקיעים בחיבור ובשיחות, אלא נשאבים למה שהכי בוער כרגע – מטלות הבית והילדים. חייבים להשקיע בזוגיות ולדאוג שיהיו חוויות טובות משותפות. זה ימנע מריבות בעתיד, כי הרבה מהמריבות נובעות מכך שיש הרגשה של חוסר בקשר. לפעמים המריבה נובעת מכך שלא שמנו לב והריחוק גדל, אנחנו צמאים ורעבים לקשר ומתגעגעים אליו, אז אנחנו מחפשים להגיע לזה בדרכים אחרות.

"קונפליקטים ימשיכו ויהיו תמיד כמו שאמרנו, אבל בדרך זו הם לא יהיו עוד ממקום של מאבקי כח, אלא ממקום של משימה משותפת שאותה אנו צולחים יחד.

"נכון שקשה למצוא לכך את הפניות, במיוחד כשהילדים קטנים וכשיש עומס, אבל אי אפשר לומר – 'כשהילדים יגדלו יהיה לנו זמן, או אז נשקיע בזוגיות…' כי את השנים האלו שעוברות, אי אפשר להחזיר אחורה, זה לא עובד ככה! זה כמו צמח שצריך להשקיע ולהשקות כל הזמן. אם נחכה עם זה, הצמח לא יחכה, הוא פשוט יתייבש וינבול…

"צריך לדאוג להיפגש ולדבר גם מעבר ל'לקחת אותו, החזרת אותו, למה לא השכבת אותם לישון?…'. יש את הסיפור המוכר על הרבי שאמר לרופא  הקרדיולוג ד"ר אירה וייס שהוא מקפיד להקדיש כל יום זמן לשבת ולשתות יחד עם הרבנית כוס תה. אז אולי נאמץ גם אנחנו לפחות כוס תה אחת בכל יום"…