שלום חברות יקרות!
לאחר זמן ארוך מאוד, מוצאת כמה דקות פנויות לכתוב…
אחרי תקופה "מאווררת" חזרנו למסיכות במרחב הסגור.
שיהיה בהצלחה ורק טוב לכל עם ישראל.
כשקראנו בשבת את פרשת השבוע- פרשת בלק.
עלתה לי איזו מחשבה:
*בל* ק  ו *בל* עם ו- *בלבול*
שלוש מילים שמזכירות ומגדירות לנו את התקופה הזו. בלבול!
כשאנו מבולבלים ובחוסר ודאות מהמצב… מה נכון לעשות?!
בדיוק כשמתחילים שלושת השבועות, בהם אנו אבלים על חורבן בית המקדש, בדיוק עכשיו חוזרים למסכות. בדיוק עכשיו זמן בשבילנו לרענן את המחשבה , דיבור ומעשה שלנו.
מה מתאים להגיד? ומה נשאיר למסכה שתמנע מאיתנו לומר?
איך נתייחס לסובבים אותנו?
נכבד אותם כשהם חושבים כמונו? נכבד אותם כשהם חושבים שונה מאיתנו?
יש לנו מסיכה שמכסה לנו את האף. לא בכל מקום אנחנו צריכים להתערב, נעצור. לא חייבים לתקוע את האף.
מה נשאר מחוץ למסיכה?
הראש! הראש היהודי, בחכמה, בחכמת הלב ננהג עם כל היקרים לנו ואז ודאי נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ושמחה
בגאולה השלימה תיכף ומייד.
אוהבת המון,שרה