לפני שתתחילי לתהות יותר לעמוק למה זה באמת ככה,

תחשבי לרגע, מתי בפעם האחרונה יצא לך לשמוח באמת שמחה בטהרתה לשמה? מתי הרגשת תחושות של שמחה שממלאות אותך ומציפות את כולך באור?  מי שהיתה ביננו בתשרי, יכולה להעיד על עצמה ללא ספק ששם הרגישה זאת בוודאות, אך עדיין ישנם פעמים שבהם הרגשת יותר, וישנם שפחות. ומי שממש התאמצה, גם הצליחה לסחוב עימה קצת שמחה כשחזרה לארץ..אבל בטוחה עכשיו שבתוך כל השגרה, והעומס שרובץ על הראש, קשה מאד להזכר ברגעים השמחים ולשמוח באמת. לשם השמחה.

ואם נרד עוד קצת, לעומקו של עניין, ובשאלה קצת נוקבת שלא מתאימה לחסיד אמיתי. אבל ברצינות תחשבי, איך אפשר בכלל לשמוח באמת? סתם ככה בלי סיבה? ולמה שאני אשמח בכלל? איך אני יכולה לשמוח שאנשים נפטרים, שיש חולים, שכל העולם הזה הוא שיקרי ורע, שיש ביננו מחלוקות ומריבות, שדברים לא מסתדרים, ובנוסף לכל  פשוט לא רואים את הרבי, ונמצאים בחושך גלותי עמוק. איך, איך אפשר ככה לדרוש מאיתנו שנשמח ובאמת?

אז עכשיו תדעי, שדבר ראשון תשמחי. בלי שאלות, בקבלת עול גמורה. ואח"כ נבין איך ולמה.

ישנה שיחה של הרבי מלך המשיח, שבה מסביר לנו, שנפילתו של המן העמלקי הינו דווקא בפורים- על שם הפור- הגורל שעשה המן. המן עשה את הגורל "המיוחל"- בלי מחשבה אחת מיותר, בלי טעם ודעת שמובנים בשכל. עשה זאת מתוך שנאה וקנאה כי אנו יהודים.

ודווקא מכיוון שגורל נעשה למעלה מטעם ודעת, נתבטלה הגזרה ע"י גילוי עצמותו של הקב"ה באופן שלמעלה מטעם ודעת. ובמקום הפנימי הזה, של גילוי עצמותו של הקב"ה, דווקא שם פורצת השמחה את כל הגדרים.

"אין השמחה כהיתר ספיקות"

לפי זה מסביר הרבי מלך המשיח את עניין השמחה.

בגימטריה ספק=עמלק . מקור הספק הוא בעמלק, ביצר הרע הערמומי, הנמצא בתוכי ומתחפש כל השנה לחסיד.

. היצר הרע- העמלקי הוא זה שמביא לנו את הספיקות, ואת המתח. את החרדות ואת החוסר חשק בלשמוח באמת. תמיד הוא משאיר אותנו ובחששות ובחוסר שביעות רצון פנימי. דואג שנרגיש רע עם עצמינו וכך גם נראה את העולם, ויעשה הכל העיקר שלא נשמח.

הפתרון לכך הוא, התרת הספיקות.- נשמע מסובך וקשה. אך לא. רק על ידי שנהיה בטוחים בקב"ה, נוכל לבטל את קיומו הבסיסי של עמלק, ורק כך נצליח לשמוח באמת. וברגע שהספק יותר, נצליח לחיות את החיים ונגיע לשיא השמחה.

ואת הספק נתיר מתוך ביטחון גמור ומוחלט שהקב"ה הוא מלך העולם, ועצם מהותו הוא טוב. הוא הרי כל המציאות וכל המהות. ואם כולו טוב, אז יש סיבה לא לשמוח? וברגע שנגיע להכרה זו. הספיקות נעלמים, ואז כבר אפשר לשמוח מתוך רצון אמיתי.

"והחודש אשר נהפך לששון ולשמחה.."

לסיכום העניין, מכיוון שנכתב בפס' "והחודש אשר נהפך", הרי זה ממילא מובן, שלמרות שהחג הינו רק יום אחד בחודש,  השמחה של החג היחיד הזה, שבו העבודה הכי גדולה- העבודה של השמחה בטהרתה- ללא ספיקות, משפיעה על כל החודש כולו עד כדי כך שגם העניינים "השליליים" הופכים לדברים טובים ומשמחים. ואם לא ראינו זאת עד עתה,  עכשיו הזמן הכי מסוגל  לשמוח ולראות את כל הטוב באופן גלוי ומוחשי!!

וכמובן שנזכור תמיד,ויהיה זה חקוק על לוח ליבנו, שרק ע"י שמחה יוצאים מכל ההגבלות והמדידות. גם אם נראה לנו הפיך הגמור- נדע שזה רק מתחבולות היצר, ומספיקות שמקננות בשביל לבלבל. ואז נאמין בביטחון גמור ומוחלט בקב"ה. נסיר את המחיצות, ונראה את הטוב הנראה והנגלה בפועל ממש!

והעיקר מתוך שמחה לשמה!

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

יש לך מה להוסיף לאתר? כתבה מעניינת/ מאמר/ דעה/ טיפ/ מתכון ועוד?

זו הבמה שלכן.

את מוזמנת להצטרף למעגל הכותבות של אתר נשי ובנות חב"ד 

צרי קשר: [email protected]