בג' תמוז התשנ"והתקיים ב770 כינוס חסידי חב"ד 'קונגרס משיח העולמי' הראשון בהשתתפות רבנים, משפיעים, שלוחים ואנ"ש מהארץ והעולם. מטרתו המוצהרת של הכינוס הייתה: ההצהרה וההכרזה בגאון שהרבי מלך המשיח חי וקיים ואנו מאמינים בכל דבריו ובנבואותיו ובנבואתו העיקרית: הנה זה משיח בא! מכינוס זה החלה התנופה המחודשת בעבודת ה'שליחות היחידה שנותרה': להכין את העולם כולו לקבלת פני הרבי שליט"א משיח צדקנו!

מכתב זה קיבלו המארגנים מהרבי שליט"א באמצעות ה'אגרות קודש' לקראת הקונגרס. ניתן לראות בבירור את הקשר ההדוק בין אותו כינוס של הצהרת האמונה (שנערך בימים ב-ד, בדיוק כבמענה) לתוכן המכתב.

כל מילה בסלע!!

ב"ה, באחד לפרשת הן עם לבדד ישכון, ה'תשי"ז

ברוקלין, נ.י.

לכבוד המשתתפים בכינוס השנתי של איגוד הרבנים

ה' עליהם יחיו.

שלום וברכה!

במענה להודעתם על דבר כינוסם השנתי בימי ב-ד דשבוע זה הבע"ל.

יהי רצון אשר, בעזר השי"ת, יהי' כינוסם לשם שמים, ויביא פירות ותוצאות ממשיות בהחזקת היהדות המסורתית והפצתה בקהלות קודש ובמוסדות קודש, אשר חברי האיגוד מכהנים שם בקודש, ובכל מקום אשר השפעתם מגעת,

הפצת יהדות המסורתית עד כדי כך שהיא תהי' המחלטת והשלטת בחיי ועניני הצבור ובחיי ועניני היחיד.

כי לא כתפקיד הרבנים לשעבר – תפקיד ואחריות הרבנים בימינו.

בימינו אלה, ימי העלם והסתר, ובלבול מוחות מבהיל – על הרב להכריז ולחזור ולהכריז, אשר "התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השי"ת לא מזולתו ועלי' אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתושב"כ ולא בתושבע"פ"

– אשר עיקר תושבע"פ – הם דייני ישראל "עמודי ההוראה" "התקנות והגזירות והמנהגות" שהורו בהם לרבים* –

ומיסודי דתנו הוא.

ומה שאסרה תורה בתקופות מלפנים – אסור הוא גם עתה ובארצות הברית גם כן, ואפילו אם מי שהוא ימציא מאה וחמשים טעמים לטהר את כו' (עירובין יג, ב. ראה שם) – האיסור בתקפו הוא.

וגדל הכרח מילוי תפקיד זה עוד יותר בשנים האחרונות, אשר בחמלת ה' על עמו ישראל, נכנסה התעוררות חזקה בלבות כמה וכמה מהדור הצעיר לבקש את האמת לאמתו,

מהם כאלה שכבר עמדו על האמת, היא תורתנו תורת אמת, עד כדי שינוי אורח חייהם במעשה בפועל בחיי היום-יום, מהם ההולכים בכיוון זה, אבל עדיין לא הגיעו למחוז חפצם, ומהם – אשר רק מרגישים בעצמם שנמצאים הם בחלל ריק מבלי כל משען ובסיס בחיים עליו יוכלו לעמוד איתן – ומצפים ומייחלים אשר יבוא מי שהוא ויבארם את הנעשה אתם ויעמידם בקרן אורה.

הצד השוה בכל שלשת סוגים אלו הוא – שעיניהם נשואות אל הרב ומנהיגם להורותם וללמדם את האמת כמו שהיא – תורה שלימה ותורה תמימה, בלי פשרות, שהרי כל פשרה בשקר יסודה ושקר מהותה.

אשר התעוררות זו וצפי' זו מגדילות פי כמה אחריות כל רב וחובתו, ובפרט זו של הרב הצעיר אשר גדל באותה הסביבה בה גדלו ונתחנכו אלו שנתעוררו לאמת –

חובתו וזכותו להודיעם יהדות אמתית ושלימה בלי פשרות. וכהוראת השו"ע בתחלתו – ולא יתבייש מפני המלעיגים. וגם אל יחת מפני הטענה הידועה אשר כל העדה כלם קדושים ואין לחלק ולעשות מחיצות בין תנועה אחת בדת לשני'.

אף שהשני' עושה שנויים בתורה, ונפסק דינה אשר אינה תנועה בדת כי אם תנועה לוחמת בדת משה וישראל ומרבה כפירה בישראל.

שעת הכושר היא וצו השעה לחזק יסודות התורה והמצות על טהרת הקדש, שכן גדול כח התשובה וההתעוררות השורר במחנה בני ישראל, וחלילה להתעלם מהשבים, או לדחותם בלך ושוב מחר ומחרתיים ולאחר זמן, או לאכזבם בפשרות. וכל יום וכל שבוע שעוברים – לא די שזהו העדר התיקון, אלא גורם גם להירוס וחורבן, שהרי מהנהגת הרב לומדים אנשי הקהלה והבע"ב בכלל על ערך התורה והמצוה וחשיבותם שהרב צריך להיות נושא דגלם. ואין נפקא-מינה בענין זה מהו טעם שתיקת הרב, אם הוא מיראתו פן יחסר לחמו, או פן יחסר מכבודו, או פן יחסר במספר האנשים המשכימים לפתחו – כי, בכל אופן, שתיקתו מתפרשת כהודאה לצד שכנגד ושיטתו, הורדת התורה מקדושתה והתאמתה לתנאי הזמן והמקום –

שיטה אשר הובילה בעבר ומובילה גם עתה – ישר, דרגא אחר דרגא, לשמרנות (קונסערוטיוו), רעפארם, התבוללות וטמיעה כליל ר"ל.

כל רב ענינו ותקפו הוא – אשר שליח הוא למסור דעת תורה, שליחות עמודי התורה, ראשונים וראשוני ראשונים עד לסמוכין איש מפי איש עד משה רבינו שקבל התורה מסיני – שלוחו של מקום.

שליח נאמן שאינו משנה בשליחותו, יש לו הכוח והתוקף של המשלח וכמרז"ל שלוחו של אדם כמותו, ולמעלה בקודש, עד, כביכול, של אדם העליון אשר על הכסא** אשר הוא האומר לכל תלמיד ותיק: ואשים דברי בפיך.

שליח המשנה בשליחותו – רצון עצמו ובכח עצמו הוא עושה, רצונו וכוחו של בשר ודם קרוץ מחומר, עליו נאמר ומותר האדם מן גו'.

ואם בשם רב ורועה עדה וקבוצה בישראל יכנה את עצמו – מה יענה לדבר ה' על ידי נביאו:

את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו… ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הנדחת לא השבותם ואת האובדת לא בקשתם… ותהיינה לאכלה לכל חית השדה (יחזקאל לד, ג-ה).

ויהי רצון אשר יזכה כינוסם ויצליח לעורר לחזק ולאמץ את חברי האיגוד ואת כל הרבנים, אשר למרות הלחץ מבחוץ ולמרות הלחץ מבפנים, ימלאו את תפקיד-רב האמור בשלימותו, מבלי שיהי' עיוות הדין ומבלי שיהי' עינוי הדין.

ובשליחות וכוח התורה ונותן התורה, אשר הוא רק הוא שולט ומנהיג את כל העולם כולו, יקימו קהלות קדושות בישראל וינהלום בדרך העולה בית א-ל מתוך הרחבה בכל.

עדי יקוים היעוד: והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דוד.

בכבוד ובברכת הצלחה בעבודת הקודש לחזק תורת אמת, אמת הוי' לעולם, ולהפיצה.

                                   מ. שניאורסאהן