מאת: רחלי גרין

ששנה ג' היא מצב חדש ומבלבל. מצד אחד את עומדת בפרונט כיתה, ושולטת ביושבותיה ביד רמה (נגיד). אבל מצד שני, פעם בשבוע את מתייצבת למפקד נוכחות מתיש ומשעמם, בו את משמשת כתלמידה מן המניין. המורים מצפים – ובצדק אם יותר לי – שתשמשי כתלמידה למופת (לפחות מפאת "מה ששנאוי עליך" והמשכו). אבל את, מה לעשות, לא ממשת את הציפיות.

עם זאת, את שנה ג' חייבים לגמור, ובשונה מיתר החיים – היא לא נגמרת כשהשנה העברית מסתיימת. היא נגמרת כשאת מסיימת את כל המטלות שהיית צריכה לסיים בה. כן, לשנה ג' יש מספיק סבלנות כדי להמתין במצב צבירה עדכני (פלוס מינוס) עד שתהיי בת 28 בערך (שאז תיבהלי מזה שכל מה שהשקעת בשנות בחרותך עומד לפוג).

הנה כמה טיפים שיעזרו לך לסיים אותה, ובזמן:

1. חֵֶבְרַה מלחיצה תהפוך אותך למצליחה.

אם תקיפי את עצמך בחברות שחשוב להן לסיים מטלות בזמן (או במילים בוטות יותר: חברות שאין להן חיים מחוץ לסמינר), לא תוכלי להעביר הפסקות רגל על רגל על הדשא. באיזשהו שלב ימאס לך לשמוע איך הן סיימו עם עוד עבודה ועוד קורס, וכיוון שחברות לא מחליפים ביום, לא תהיה לך ברירה, ותתחילי לעשות זאת גם. בסוף, כשתקבלי תעודה בזמן, עוד תודי להן.

2. המציאי לעצמך תזכורות.

בדקי מהן המטלות שאת צריכה לעמוד בהן (קורסים מודרכים, תלקיטי עבודה מעשית, עבודה סמינריונית, פרזנטציות… בקשי הסברים מהמזכירה אם את לא מבינה את הדו"ח המודפס. חבל לעבוד כל השנה, ולגלות ש'ש.ד.מ' זה משהו חשוב, שהיית אמורה לעשות, ולא ראשי תיבות של 'שום דבר מיוחד'), המציאי לעצמך תזכורות: תוכלי לצבוע את לוח השנה שלך בצבעים. צבע לכל מטלה; תוכלי להשתמש במאזכר של המכשיר הנייד שלך; תוכלי לתלות על תקרת חדרך פתקיות עם המטלות שלך (אומרים שזה חודר לתת מודע. מה יש לך כבר להפסיד?)… 'א קיצער', הבנת את הרעיון, נכון?

3. שלמי על חובותייך בעצמך.

כשאבא ואמא (או מתנות החתונה שלך) מממנים לך את הלימודים ואת העבודות, את לא יכולה להעריך את זה עד הסוף. לעומת זאת, אם תתחילי לשלם על עצמך בכסף שהרווחת בדם, יזע ודמעות, יהיה לך מאוד חבל לראות אותו נגוז בגין עבודה סמינריונית אחת עלובה. התוצאה תהיה שבמקום לשלם לכותבי עבודות שונים, תכתבי את העבודה שלך בעצמך באמת (כוכבית עבור כותבי העבודות: אין מה לכעוס, יש גם המלצות לא לצרוך ממתקים, זה עדיין לא אומר שרופאי השיניים יאלצו לערוך הסבת מקצוע).

4. קבעי לעצמך יעדים.

קודם כל, הפנימי והחליטי שצבירת החובות מפריעה לך, ושאת מעוניינת לסיים את השנה בזמנה (ולסיים עם הסמינר באופן כללי). אם כל הנ"ל לא מדבר אלייך – חבל על הזמן.

אני יוצאת מתוך הנחה שהדברים האלו דווקא כן מדברים אלייך, ולכן, אם את סובלת מתסמונת הזמן הנדיף, והזמן שלך נוטה פשוט לזלוג בין אצבעותייך, התחילי לחיות על רשימות הספקים. כתבי על דף שלוש משימות שעלייך לבצע עד סוף השבוע. אם עמדת בכך – פנקי את עצמך במשהו. אם לא עמדת בכך – עמדי מול המראה, והסבירי לעצמך בנימה שאינה משתמעת לשני פנים, שחבל לבזבז את כל החיים על הסמינר.

5. אל תדחי למחר את מה שיכולת לעשות אתמול.

למה צריך טיפים ושטויות? פשוט תעמדי בזמנים. את אמורה להיות מספיק גדולה בשביל זה.

זהו בינתיים. מאחלת לך המון הצלחה. תמיד.

נ.ב. זכרי – החיים לא נגמרים בסמינר. הם רק מתחילים שם.