הימים האחרונים של השנה הם עיתוי הולם לערוך מאזן מסכם. חשבון-נפש כנה, בינינו לבין עצמנו, עד כמה מיצינו את יכולותינו במשך השנה. החיים לכל אורכם הם מסלול מאתגר שנועד לקדם ולשפר את הקשר שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא ומדי פעם אנו נדרשים לעשות אתנחתא ולבדוק היכן אנו עומדים. האם ועד כמה אכן השתפרנו והיטבנו את דרכינו.כל בעל עסק מתחיל יודע, כי מחובתו לערוך מאזן הכנסות והוצאות לפחות פעם בשנה. לא רק בגלל שרשויות המס מחייבות ניהול פנקסני מסודר, אלא פשוט כדי לדעת היכן הוא עומד. במה כדאי להמשיך להשקיע וממה כדאי למשוך ידיים, מה היו הצעדים הנכונים ומה היו הצעדים הכושלים.

כך גם כל יהודי מחויב לערוך מאזן רוחני פעם בשנה. האמת היא, שמדי ערב יש לערוך חשבון-נפש ולהסיק מסקנות שתצמחנה מחר חדש מוצלח יותר. כך אכן נוהגים חסידים בשעה שקוראים את 'קריאת שמע שעל המיטה' לפני שפורשים לשנת לילה. אולם לכל הפחות יש לערוך מאזן ממצה אחת לשנה, לקראת סיומה. לזהות את הנקודות החלשות במאבקנו המתמיד מול היצר הרע, ולקבל החלטה אמיצה להתחזק בהן.

*

סביר להניח, כי גם לאורך השנה היו לרבים מאתנו רגעים בהם זיהינו מעידות. אנחנו לא מלאכים ולא יכולים להיות חפים מטעויות. אלא שכמאמר החכם מכל אדם, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנו אוהבים את עצמנו ונוטים לסלוח לעצמנו. אנו תופסים שהיינו לא בסדר, אך מדחיקים את המסקנות המתבקשות ועוברים לסדר היום.

לפחות כעת, עם סיומה של השנה, שומה עלינו לעצור את סינדרום ההדחקה. להציף את הדברים ולהתעמת עימם. לראות את עצמנו בראי האמת ולהודות בפה מלא: חטאנו, אך בעזרת השם לא עוד!

לכן נקראים ימים אלה 'ימי הסליחות'. זהו הזמן שעלינו לעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא ולבקש סליחה על כל הטעויות. בני עדות המזרח נוהגים לומר 'סליחות' כבר מראש-חודש אלול. במוצאי שבת זה, האחרון בשנה, מצטרפים אליהם גם קהילות האשכנזים. כולם כאחד מבקשים סליחה על מה שלא היה בסדר וגם מבקשים כוחות להצליח מכאן ולהבא להיות יותר בסדר.

הסליחה המתבקשת אינה רק על עצם הטעות, אלא לא פחות מכך על ההתמהמהות. על ההתעכבות מלבקש מיד סליחה ולתקן את הטעות. הקדוש-ברוך-הוא סבלן מאין כמוהו ולמרות איחורינו המחפירים מקבל אותנו תמיד, בכל מצב. הכינוי המלא של ימים אלו הוא 'ימי הרחמים והסליחות', כי הסלחנות האלוקית מבטאת רחמים אין קץ, שלעולם אינם נגמרים. אנו עומדים אפוא לפני אבינו שבשמים ואומרים: סליחה על ההמתנה, תודה על הסבלנות.

*

עם הכול, גם בעיתוי כזה איננו נמנעים מלהזכיר לפני הקדוש-ברוך-הוא כי בעצם גם אנחנו ממתינים. כמעט אלפיים שנה ממתין עם ישראל לגאולה האמיתית והשלמה!

ואין לנו סבלנות להמשיך להמתין. כל רגע נוסף של עיכוב בגלות מעיק עלינו מאוד. כל רגע שתקדים הגאולה להופיע, ייחסכו מעמינו וגם מבני האנושות כולה הרבה כאב ויגון.

איננו מעלים על מחשבתנו כי אדון הכול צריך לומר לפנינו סליחה או תודה. אנו פשוט מתחננים בלב מורתח: אנא, השם, שים קץ לגלות וגלה לעין כול את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שיבוא ויגאלנו תכף ומיד ממש.