זה היה ערב בבית חב"ד. הייתי לחוצה להספיק המון דברים. מפות, מפיות, סכו"ם, אוכל, שתיה- צוות הבנות שלי ועוד כמה חברות עמלו על חלוקת האוכל לצלחות ההגשה והבנים על גרירת השולחנות והכיסאות. הגברים בשטח סחבו את הבקבוקים והארגזים ובעבודה זריזה הצלחנו להעמיד את האירוע.

האנשים ברוך ה' החלו לזרום וכן גם הנשים, הניגונים ברקע הוסיפו לאווירה ובין מנה שניה להאזנה לדברי המרצה האורח נפניתי לדבר עם כמה מתקרבות טריות ועוד כמה מתעניינות.

אחת מהן הייתה עדי. היו לה המון שאלות במגוון נושאים ושמחתי לתת לה את המידע. השיחה נגררה לאט לאט לנושאים יותר מעניינים ממזוזה, ברכות, הדלקת נרות ושאר מצוות. היא רצתה לדעת על הגישה של חב"ד לכל מיני ענינים פוליטיים.

בזה באמת שאני פחות בקיאה. אני יודעת שצריך שלימות העם, התורה והארץ אבל לא מידי פרטני…

הסברתי לה שלמרות כל האויבים שיש על ארץ ישראל ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר. זו הבטחה של ה'.

-"איך אפשר ככה כשעל עמ"י יש כל כך הרבה אויבים? גם אויבים נגד הקיום שלנו וגם אויבים נגד היהדות וכל זה?"

 – "עם אויבים צריך להילחם. גם עם אויבי הגוף וגם עם אויבי הנפש"

 -"איך בדיוק? אנחנו כל כך קטנים וחלשים. אין סיוכי למדינה הזאת להצליח

במלחמה שלה מול האויבים. ועוד יותר מול הרוחניים. אני רק נכנסת לכל הענין הזה של יהדות וחב"ד וכל זה ויש כל כך הרבה דברים לעבוד עליהם. בכלל מה שכבר הספקתי ללמוד מהתניא זה ממש מייאש!!"

לא כל כך ידעתי מה לענות לה. זה באמת די מייאש אבל חשוב שתהיה המטרה לא?

ומה איתי? אני לא מיואשת מכל המטלות שיש לי עליהם כבר דיברתי?

פתאום לתוך מחשבותיי חדרו דברי המרצה. גם עדי הקשיבה.

***

הפסוק הראשון של הפרשה מדבר על היציאה למלמה: "כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' אלוקיך בידיך" לכאורה יש פה קושי דקדוקי- אויבך- רבים ונתנו- יחיד. בתורה יש משמעות לכל דבר. גם כאן. בפשט מדבר הפסוק על מלחמה רגילה אבל בעומק הדברים יש פה רמז למלחמה הרוחנית של כל אדם.

אויבי היהודי מתחלקים לשני סוגים- יש אויבים שמאיימים על גופו של היהודי ויש אויבים שמאיימים על נשמתו של היהודי. התורה כוללת את שני האויבים במילה אחת- "אויבך" כי הגוף והנפש של היהודי- אחד הם- שניהם נועדו לשרת את הקב"ה. ולכן אויבי הגוף הם גם אויבי הנשמה וכן להיפך.

התורה מנחה אותנו איך לצאת למלחמה באויבים הללו:

כי תצא למלחמה- עוד לפני המפגש עם האויבים צריכה להיות ההיחלצות ("תצא") והתמלאות בתחושת ביטחון ואמונה בה' והגישה צריכה להיות: על אויבך- בתחושה של עליונות שכן הקב"ה בעצמו מתלווה אל היהודי ומסייע לו לנצח במלחמה כשיהודי יוצא למלחמה בגישה כזאת מובטח לו הניצחון ולא רק הניצחון על האויבים הגלויים שלפניו אלא גם על השורש הרוחני של כל האויבים למיניהם – היצר הרע – "הוא השטן (אויב הנשמה) הוא מלאך המוות (אויב הגוף)".

כשיהודי יוצא למלחמה על אויביו מתוך תחושה שאין כוח שיכול לעמוד מול הטוב והקדושה הוא מצליח לנצח לא רק את הביטוי החיצוני של האויב אלא גם את השורש הרוחני שלו ולכן נאמר:

 ונתנו- בלשון יחיד. היצר הרע מקור כל האויבים.

 מוסיפה התורה ואומרת:

ושבית שביו – לפעמים קורה שאדם מעביר כוחות של קדושה שיהיו שבויים בידי הקליפה וס"א (טומאת שדין יהודאין) והתורה מבטיחה שהיהודי יצליח להוציא מהרע את שביו – כל מה שהרע הצליח ללכוד ולשבות עד עתה והמלחמה הזאת מביאה גם את הגאולה האמיתית והשלימה שבה יכרת יצר הרע לגמרי, ובכך תגיע מלחמה זו לסופה ולנצחונה המלא.

***

עדי צחקה

– ראית? איזה צירוף מקרים מעניין. בדיוק הרב ענה על השאלה שלי…

– לא צירוף מקרים – השגחה פרטית – ה' כיוון את זה שכך זה יקרה…

כשבמחשבתי אני מוסיפה – כי לא כל כך ידעתי מה לענות לך וה' הציל אותי….

אבל לא רק זה. זה השגחה פרטית- כי אם אני שמעתי את דברי הרב- הם מכוונים משמים ישירות אליי..

על כל הקשיים צריך להתגבר בדרך של לכתחילה אריבער. על כולם. ובעז"ה שנזכה כבר לניצחון האמיתי

אמן.