-
"בקרוב אצלך" • רווקים מדברים
בעוד אתם עסוקים וטרודים כיצד תעבירו את חופשת הקיץ עם ילדים משועממים ובאיזה טיול תבחרו להעמיק את הקשר המשפחתי, הם עדין מחפשים שידוך ומייחלים להקים את ביתם • פנינו לשמוע את קולם של אלו שעדין ממתינים ומה הם מצפים משדכנים וחברים • וגם: בני זוג חב"די שנישאו בגיל מבוגר, פותחים צהר ל'התפשרות' שלהם בשידוכים • לקריאה
מאת ירון צבי, מגזין דרך המלך
ליוסף, בחור בן 29, 'לא הלך' בשידוכים. עם הזמן, הוא נכנס לדיכאון. פגש אותו משה ידידו ושאל אותו: "מה קרה, יוסף, מדוע נכנסת לעצבות? אני אדאג לך לשידוך". שום דבר לא עזר ויוסף נשאר בעיצבונו.
חלפה שנה, שוב פגש משה את חברו יוסף, שכבר מלאו לו 30 ועדין לא נישא, והנה – הוא מחייך.
"מגיע לך מזל טוב?" שואל משה.
"עדין לא", משיב יוסף כשהוא עדין מחייך.
"אם כך, איך יצאת מהדיכאון?"
"הייתי בניחום אבלים", משיב יוסף.
"ומזה יוצאים מדיכאון?" תוהה משה.
"לא", עונה לו יוסף: "פשוט שם, אף אחד לא אמר לי 'בקרוב אצלך'…"
בעיה חוצה מגזרים
הם עובדים, לומדים, עמוסים ועסוקים בדיוק כמו כולם. כמו כולם? לא בדיוק. בעוד אתם מתעוררים בלילה לתינוק שבוכה ומוציא שיניים, טרודים סביב הטיפול בבן שכנראה סובל מהפרעת קשב ותוהים כיצד פותרים מריבות בין אחים, הם עדין מחכים. את גיל העשרים הם חצו מזמן אך את בן הזוג האבוד טרם מצאו (יש לכם מישהו להציע?).
פנינו לשמוע ולהשמיע את קולם של בחורים ובחורות חב"דיות, יראים ושלמים שמשום טרם עדין ממתינים.
כשביקשנו לבדוק נתונים מספריים בציבור החב"די, לא מצאנו, אך אלו נתוני המגזר חרדי אודות רווקים (ללא גרושים ואלמנים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תשע"ז בערים החרדיות: מודיעין עלית, ביתר ואלעד):
כ-8% גברים רווקים בגילאים 25-29, וכ-4% רווקות בגיל זה (ללא גרושים ואלמנים).
כ-1% רווקים בגילאי 45-49 מול כ-0.5% רווקות בגילאים אלו (בהשוואה ל-10% בציבור הכללי), כשכל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו.
למה הם עדין לא התחתנו? הו, זו שאלת מיליון הדולר. כשתציעו להם הצעת שידוך, הם גם ישאלו בדיוק את אותה שאלה.
אז למה באמת?
"לדעתי כל מקרה לגופו", אומרת שושי (שם בדוי), בת 40, המחפשת בעצמה שידוך. "יש מקרים שישנה באמת בעיה כלשהי שמעכבת כמו טראומה מנישואין קודמים אצל גרושים, פחד להתחתן, בררנות, ההרגל לחיות לבד, בעיה רפואית כלשהי וכד' אך יש המון מקרים שזה פשוט לא קרה. מדובר באנשים מן השורה, גברים או נשים, שלא מצאו את החיבור הנכון והשנים עברו להן, מה שמוסיף תסכול וקושי הם כבר נראים פחות צעירים ונבדקים בשבע עיניים לגבי הסיבה שהם אינם נשואים עדין".
"זו בעיה שחוצה מגזרים ויבשות", אומרת אסתי, בת 32, שטרם נישאה. "גם בציבור הכללי יש קושי למצוא שידוך, אף שכל האפשרויות פתוחות. אומרים שהקב"ה מזווג זיווגים מאז בריאת העולם. הוא עובד קשה בשבילנו… זה רק מחזק את העובדה שאין הסבר. כשמשיח יבוא נדע את הסיבה האמתית".
למה לא להכיר ממקום שמח?
כששואלים אותם מה המשמעות של המתנה ממושכת להקמת הבית, הם מוכנים לפתוח את סגור ליבם:
"העובדה שעדיין אין לי בית מקשה על מכלול החיים וככל שמתבגרים זה נעשה יותר קשה", אומר עמרם, בעל תשובה בן 39, מאזור המרכז, המחפש שידוך.
ואסתי מפרטת: מלבד הרצון האנושי המובן להקים בית בישראל, יש קשיים מול המשפחה והחברה. משדרים לנו לעיתים מתחת לפני השטח, באמירות או בהבעות פנים: אתם ביקורתיים, בררניים. זה מחליש את הביטחון העצמי.
"הביטחון העצמי מאוד חשוב בגיל המתבגר", היא מדגישה ומבקשת, "בחירת בן זוג צריכה להיות מתוך ביטחון והחלטה פנימית. בסופו של דבר, מי שעומד בפגישה זה הוא והיא, לא אף אחד אחר. לא ההורים ולא החברים. מי שלא נמצא במקום הזה לא יכול להבין. אז קודם כל תבינו שאתם לא יכולים להבין, גם אם אתה הורה או אח. מי שרוצה לעזור ולהועיל, צריך לעשות את זה ממקום מקבל ואוהב ולא מביקורת. ביקורת מחלישה וגורמת לאדם לחשוב שהוא לא יצליח ח"ו".
"אנשים אומרים תתפשרי, תתפשרי… לא אכפת לי להתפשר, אבל לאדם יש מינימום דברים שחשובים לו בענייני מידות, יראת שמים וכדומה. למה לא להכיר בן זוג ממקום שמח? למה להקים בית על בסיס של פשרה? בגלל שחלפו כמה שנים?" שואלת אסתי שאלה ללא מענה…
שדכנים, שדכנים…
את רשימת השדכנים בחב"ד הם מכירים בעל פה, כמו גם השדכנים את שמותיהם. אך למרות מקצועיות השדכנים והניסיון שיש להם בהקמת בתים חסידיים בישראל, בכל זאת, הם מעדיפים דווקא את החברים.
אסתי: "לא כל אחד יכול להיות שדכן. שדכן משמעותו להתמסר גם בלי לקבל את אלף הדולר שלי בסוף. שדכנים מקבלים היום על כל הצעה שני כרטיסי טיסה… זה המון! ועם זאת, הבחור או הבחורה, צריכים לעשות את כל עבודת הבירורים בעצמם! להמון שדכנים אפילו אין זמן לדבר עם המוצע. "תשלחי פרטים בווטסאפ ותמונה". אם אפשר לשדך בן-אדם לפי קורות חיים קרים בווטסאפ, המצב קשה…"
"מצד הציבור ושדכנים, לדעתי צריכים המון רגישות", אומר גם עמרם, "אדם הוא מכלול. במיוחד אדם בוגר, שכבר עבר משהו בחיים. ההתייחסות צריכה להיות יותר נעימה, שהרי לא מדובר ב'שוק בשר' חלילה, אלא בחסידים וחסידות בעלי מוח ולב. אני למשל מעדיף ללכת להיפגש כאשר חברים הם השדכנים. כשזה חברים, אני חש שאכפת להם, שהם השקיעו יותר מחשבה לגבי ההתאמה ושהם רגישים יותר לגבי אופן התנהלות השידוך. לא שכר השידוך הוא מה שעומד לנגד עיניהם".
אלבומי החתונה שלכם מעלים כבר אבק בבוידם, ומוצאים רק מעת לעת כאשר מתחשק לילדים לראות את אבא ואמא 'חתן וכלה'. בתמונות, תראו אותם מפזזים ומרקדים, משמחים אתכם מכל הלב, כמו חברים טובים. השנים חלפו, והם עדין ממתינים. מה אתם עושים בשבילם?
"נכון שכל אחד בונה את ביתו, ולא תמיד זוכרים את אלה שנשארו מאחור", אומרת אסתי. "טבעי שעובדים על הזוגיות, טרודים באלף ואחד דברים, וקשה לחשוב על מישהו אחר. עם זאת, אני מכירה כאלה שלקחו על עצמם לדאוג ל2-3 חברים ולשלוח להם הצעות. אי אפשר לעזור לכולם, אבל קחו לעצמכם פרויקט לעזור לחבר/ה או שנים, שעבורם אתם מבררים, מתעניינים ושולחים הצעות. זה בר השגה לכל אחד. לכל זוג נשוי ישנם חברים ובני משפחה המכירים מעגלים נוספים. עם תשומת לב ומחשבה, אפשר לעזור. אם כל אחד יעזור למישהו אחד, זו תהיה הצלה של עולם ומלואו".
הרבי מפליא בשבח העוסקים בשידוכים: "נהנתי ממה שכותב ששניהם משתדלים בעניני שידוכין של תלמידי הישיבה ובפרט אלו הגלומודים וכו'. ויהי רצון שחפץ ד' בידם יצליח, ומובן גודל הענין… וכל העושה בזה שכרו גדול ביותר, וכמבואר בכמה מקומות" (אג"ק י"א, קל"ח(
גם אם הצעתם והצעתם, ועדין שערם ממשיך ומלבין, אל תתייאשו מלהמשיך ולהציע.
"הרבי הריי"צ מספר על רבי לוי יצחק מברדיטשב שהיו לו שלוש בנות. השדכן היה מגיע לבית הכנסת בשעה שהרבי סיים את תפילתו וקיפל את הטלית. הוא הציע את הצעתו וקיבל רובל. במשך תקופה, הפסיק השדכן להגיע. כששאל אותו הרבי אינו מגיע עוד, אמר השדכן: "אינך מקבל את הצעותיי, מה יש לי להמשיך ולבוא?" השיב הרבי: "כל הצעה מקרבת את השידוך. בשמים יש מלאכים שנולדו ממצוות פגומות שלא נעשו בשלמות, חלקם מגמגמים, חרשים, אילמים, וכשמכריזים בת פלוני לבן פלוני, הם מעבירים את השם לא כראוי. מזה נוצרת הצעה שלא יוצאת לפועל, אך כל הצעה מקדמת להצעה הנכונה", אומרת אסתי באופטימיות.
אסתי מבקשת לעלות על גבי העיתון נושא כאוב – התמונות.
"צריך לצאת נגד זה! הרבה אומרים 'ככה העולם נוהג', אבל חב"דניקים לא הולכים אחרי העולם. מה זה העולם? מי קבע שכך העולם בנוי? זה בכלל לא צנוע. מדוע בחור צריך לראות תמונה של בחורה? רבנים ומשפיעים רבים יוצאים נגד התופעה, אבל מדובר בקול ענות חלושה. השדכנית לוחצת כי היא בטוחה שזה מה שהבחור רוצה, אף כי יש הרבה בחורים שלא אכפת להם להיפגש בלי לראות תמונה. אם בחור מתעקש בכל זאת, אפשר לראות איפה הוא מונח. הוא יכול להיות עם חסידי עם זקן מלא, אבל מונח בחיצוניות. אישיות לא נמדדת בבגדים. בעבר, כולם התחתנו בלי לראות תמונות זה של זו. צריך לשרש את התופעה הזו".
שידוך זה לא קורבן
"אולי בכל זאת תתפשרו?" הם שומעים את זה שוב ושוב. אך הרב נחמנסון, דיין ומורה הוראה ברחובות, מתריע מפני פשרות מרחיקות לכת, ומזכיר בדבר 'עשה לך רב'.
"בדרך כלל אנשים ונשים מבוגרים נוטים יותר לפשרות בנוגע למציאת בן הזוג, מחמת שהזמן דחוק להם. דבר זה מצוי יותר אצל נשים, מטעמים מובנים. כיון שכך, הם מגיעים הרבה פעמים לפשרות מפליגות. גם אם לא מדובר בתחומי דת דווקא, מדובר במנטאליות וטבעים מאוד שונים, ומתוך מסירות נפש להביא ילד לעולם עושים את הפשרות הללו. הבעיה היא שאחרי הנישואין נוצרים קשיים בעקבות הפערים המנטאליים הגדולים. חשוב לזכור שלפני סגירת שידוך יש להתייעץ היטב עם רב מורה הוראה, האם פשרות אלו אינן מוגזמות.
"נדרשת זהירות משידוך בו אחד הצדדים מרגיש שהוא 'מקריב קרבן' [אפילו רוחני] למען רעהו, כלומר שהוא עצמו אינו שלם פנימית עם השינוי הנדרש ממנו, כגון: גידול זקן אצל האיש, או כיסוי ראש מלא אצל האשה, כי לעתים רבות אין לכך קיום לאורך זמן [שערי שידוכין עמ' צח].
"בנוסף, דבר שנכון ביחס לכל זוג, בפרט לאלו המתחתנים בגיל מבוגר, הוא, שיקבלו על עצמם מראש רב שיכריע בכל הסוגיות שיעמדו אצלם במחלוקת. נקודה זו חשובה בכל נישואין, וקריטית בנישואין של מבוגרים. מדובר באנשים שהאישיות שלהם כבר מעוצבת, וקשה לשנות אותם, לכן הכניסה לנישואין צריכה להיות מותנית בהסכמה לביטול והקשבה לגורם שלישי המוסכם על שניהם, ובייחוד בתקופה היותר ראשונה, עד שיצליחו להתחבר אחד לשני באופן המתקבל".
משפחה מאנ"ש פותחת את הדלת
האם יש לחפש דווקא בן זוג מאותו הרקע? לא בטוח. בזוגיות, כמו בחיים, יש הפתעות.
חיפשנו דוגמא לזוגיות מורכבת יחסית, לפחות על הנייר. מצאנו זוג שבאומץ רב היה מוכן להתראיין באופן לא אלמוני – ר' מיכאל ואשתו נחמה דינה למשפחת קדלבורג מאנ"ש רמת-גן.
אצל שניהם מדובר בנישואין שניים כאשר לכל אחד יש ילדים מנישואין קודמים, שניהם חצו את גיל הארבעים לפני שהשתדכו והם באים מרקע שונה. נחמה דינה מבית חב"די ומיכאל הוא בעל תשובה, והם מוכיחים שהכל אפשרי.
האם העובדה שהרקע שלכם שונה מקשה על הקשר לדעתכם?
"מקשה? בדיוק הפוך!", משתפת גב' נחמה דינה, "זה רק מועיל! מאוד הרשים אותי העובדה שמיכאל הגיע מכזה רקע רחוק מיהדות [בחיצוניות כמובן] ועשה כזה מהלך בחיים, זה לא מובן מאליו. ביקשתי מהשדכניות להכיר לי דווקא חוזר בתשובה כיון שחשתי שיש אצלם באופן בולט יותר, אמת והתקשרות לרבי".
"אני דווקא ביקשתי חב"דניקית מבית בגלל שחשתי שזה יהיה חיבור טוב בשבילי לאחר עשרים שנה בחב"ד. אני כבר שנים בשליחות ורציתי מישהי שעניין השליחות יושב אצלה במקום ראשון. העובדה שאשתי גדלה בבית של שליחות, הביאה אותה לחיות את העניין באופן שמאוד מתחבר לי".
מה תכלו להמליץ למחפשי ומחפשות שידוך בגיל מתקדם?
אני רוצה לשתף שהיו לי עקרונות רוחניים שאני מחפשת בבן זוג אבל מבחינה גשמית לא הצבתי מגבלות להיכרות וזה עצמו סידר שגם מבחינה גשמית אני שלמה. אני ממליצה על גישה כזאת וזה גם מה שהרבי רוצה מאתנו.
דבר נוסף, אני ממליצה מאוד ללכת ולבדוק כל הצעה! לפעמים על הנייר ההצעה נשמעת לא משהו, או מעלה פחדים שקשורים בעבר, אבל זה לא תמיד המציאות. כדאי ללכת ולראות בעצמכם. ועוד עניין, הרבי אומר ששדכן יכול להיות גם ידידים שמכירים אתכם, העיקר שיש צד ג' בתמונה", אומרת נחמי.
"לגבי שלב החיפוש", מוסיף מיכאל, "המסר שלי הוא, כמו שאמרה אשתי – להתמקד בדברים הרוחניים ולא בגשמיות. לא סגרתי אפשרויות בגלל שהנתונים הגשמיים לא נשמעו לי, אם הייתי עושה כך לא הייתי מכיר את אשתי למשל, כי חיפשתי מישהי צעירה יותר".
ונסיים בברכה להקמת בית בקרוב לכל הממתינים, "ויהי רצון שכל עניניים אלו יהיו הכנה טובה לקיום הייעוד "מהרה גו' יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה וגו'"… בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש השלישי" (מוצאי כ"א כסלו תש"נ).
מבט הלכתי על
הרב יהודה לייב נחמנסון, דיין ומורה הוראה בעיר רחובות, משיב לשאלות הלכתיות אודות שידוכים בגיל מבוגר.
אומרים שבשידוך מותר, ואף שיש עניין, לשקר קצת. האם הדבר נכון לגבי גיל ובאופן כללי?
לגבי גיל – בעבר היו שהקילו לשנותו בשנה או בשנתיים [מלבד אישה בגיל ארבעים ומעלה שאז אסור לה לומר שהיא פחות מארבעים]. הסיבה היא מפני שהיה מקובל באותם זמנים לשנות מהאמת בנושא זה. כיום השתנו העתים, אנשים מצפים שיגידו להם גיל מדויק, וגם מקפידים כאשר מטעים אותם, ולכן למעשה כיום אסור לשנות גיל.
לגבי העניין של שקר בשידוך באופן כללי – הכוונה היא, שבשידוכים דרך בני אדם להשתדל להבליט את הטוב שבהם אבל בפירוש אין הכוונה שמותר לשקר באופן אקטיבי חס ושלום. ישנם אמנם מצבים ספציפיים שההלכה מתירה שקר וכמו שפוסק אדמו"ר הזקן [סי' קנו] שאין היתר לשקר אלא מפני השלום ובעניינים הנוגעים לעבר בלבד, אבל זה לא המקרה כאן ובכל אופן כדאי לשאול רב.
באלו מקרים נדרשת בקשת מחילה מבן או בת ישראל?
דחיית הצעת שידוך, או אפילו סירוב להמשיך פגישות-שידוכים עם מישהו, אינם נחשבים 'פגיעה' המצריכה בקשת מחילה, זו דרכו של עולם ואין כאן הנהגה הנחשבת חריגה.
'מחילה' נדרשת כאשר אחד הצדדים נהג באופן לא מוצדק, או לא מקובל, שיש בו משום פגיעה בצד השני. הדוגמא החמורה למצב כזה היא מי שביטל שידוך שנסגר. גם אם לדעתו האשמה מוטלת על הצד השני, בכל זאת נדרשת מחילה. גם בגירושין צריכים שני הצדדים לבקש ולקבל מחילה זה מזה [שולחן מנחם אה"ע סי' סז].
דוגמא נוספת למצב שנדרשת מחילה: שידוך בשלב ממש מתקדם, שהתקרב לקראת סגירה, ואחד הצדדים בחר פתאום להפסיק את הקשר ולא מפאת ממצא משמעותי שהצד השני הסתיר בזדון והתגלה רק עכשיו.
מקרה נוסף, שאולי לא יודעים שצריך בו מחילה: נקבעה פגישה בין הצדדים ובינתיים אחד מהם נמלך בדעתו להפסיק את הקשר. עליו להיפגש כמתוכנן ואחר-כך להודיע על הפסקת הקשר, או לסירוגין להחליט להמשיך. אם הודיע על הפסקת הקשר לפני הפגישה הוא מחויב בבקשת מחילה. הסיבה היא שתשובה שלילית אחרי פגישה היא דבר מקובל, לעומת זאת הודעה על הפסקת הקשר לאחר שכבר נקבעה פגישה היא דבר שאינו מקובל, וגם יש בו משום פגיעה בצד השני עצמו או אפילו במשפחה.
עוד דברים שצריכים לדעת: אם הפגיעה הייתה ברבים, יתכן שצריך שאף בקשת המחילה תהיה ברבים [ראה שולחן מנחם אה"ע עמ' קלו]. אם הנפגע כבר אינו בין החיים, צריך לבקש ממנו מחילה בפני עשרה על קברו [ראה שו"ע אדה"ז סי' תרו ס"ה-ו. שולחן מנחם שם סי' סז].
לגבי אופן בקשת המחילה – מה טוב שהמחילה תתקבל בכתב [ראה לקוטי הוראות בענייני שידוכים עמ' 54].
האם מותר להסתיר מידע בשלב הבירורים?
כאשר שואלים אותנו על מועמד לשידוכים, חובה לספר עובדות הנחשבות אצל רוב האנשים 'מום' שיש בו חשש-פגיעה בקיום חיי משפחה תקינים, לדוגמה: 'המחלה ההיא' [גם אם טופלה בהצלחה], חסרון איבר כגון יד או רגל [גם אם הוחלפו בתותבת והחיסרון אינו נרגש], מחלה נפשית או הפרעה התנהגותית המצריכה נטילת תרופות [אצל המועמד עצמו או אצל שלושה מבני משפחתו], מחלה גופנית המוגדרת כמסוכנת [כגון סוכרת חמורה, כשל כלייתי, מום לבבי], בעיית פריון [שאין לה פתרון פשוט באמצעות כדורים].
כמו כן עובדות הנחשבות 'מום' מבחינה 'רוחנית-הלכתית' או 'חברתית-נפשית', כגון: צד גירות, אי שמירת תורה ומצוות בעבר, הורים שאינם שומרים טהרת משפחה, נערה שומרת תורה ומצוות שנפגמה, הורים גרושים וכיוצב'.
דוגמאות לעובדות שאין חובה לספר עליהן: חולשה גופנית סתמית, שימוש בריטלין בגיל הילדות, הפרעה בריאותית המטופלת בדיאטה סבירה, אולקוס, רגישות-אלרגיה לחומרים מסוימים, נתוני אופי שאינם נחשבים חריגים בחברה, משבר נפשי שחלף ללא עקבות [גם אם כלל נטילת תרופות זמנית].
בכלל, כדאי שבכל פעם שהנשאל מסופק האם עליו לענות על שאלה זו, ישיב 'אינני יודע', או 'תשאלו אחרים'.
עצה טובה: מועמד לשידוכים שיש לו 'בעיה' כלשהי, כזו שעל פי הלכה עליו לדווח אודותיה, או שהוא מעצמו רוצה לספר עליה, מומלץ שלא יעשה זאת בפגישות הראשונות אלא בשלב קצת יותר מתקדם [כגון בפגישה שלישית], זה יגדיל סיכוי שהצד השני יקבל אותו כפי שהוא לאחר שכבר נוצר קשר חיובי ביניהם.
יש שמקלים בשידוכים של מבוגרים להחליף מספרי טלפון ביניהם ולתת לשידוך להתנהל ללא נוכחות של צד ג' כגון השדכן וכד', האם זו הנהגה נכונה?
ברמה העקרונית, כל שידוך צריך שיהיה באמצעות צד שלישי, על כל פנים בשלב הראשון. כמו שמצאנו בשידוך הראשון בתורה – של יצחק ורבקה – שנעשה באמצעות אליעזר עבד אברהם. כך גם השידוך בין עם ישראל והתורה [הנקראת 'מאורשה', מלשון אירוסין, ל'קהילת יעקב'] נעשה באמצעות משה רבינו ששימש כשדכן [מטעמים ערך חתן וכלה אות ס'].
בשלב המתקדם יותר, אף שאין איסור הלכתי שהמועמדים ינהלו את הפגישות בעצמם, בכל זאת מצד הנהגה חסידית ומצד צניעות עדיף שהכל ינוהל באמצעות צד שלישי. במציאות בשטח, רואים שיש בכך גם כדאיות, בעיקר במקרה שאחד הצדדים רוצה לסגת מהשידוך שאז נוכחות צד ג' מקילה על אופן סיום הקשר. לכן לא מומלץ לנהל פגישות בלי צד שלישי.
התפרסם במגזין דרך המלך,
להצטרפות למשפחת המנויים של דרך המלך:
058-7090770
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
