כל רב, מחנך או הורה בחב״ד אשר יזדמן לאחת האולפנות של המגזר הדתי לאומי או לפנימיות וכפרי נוער במגזרים אחרים ייחשף לתופעה מעוררת כאב כשיראה על דלתות חדרי השינה שמות כמו: ׳שיינא׳, ׳חיה מושקא׳, ׳שטערנא שרה׳,׳דבורה לאה׳, 'נחמה דינה' ועוד כמה נשמות חסידיות שליחות הרבי אשר לא הצליחו להשתלב במסגרות הקלאסיות של תיכוני חב״ד.

אם כי גיל ההתבגרות סיקרן אותן לדעת יותר, לשאול ולהתנסות, או כי המסגרת הלימודית היתה מעבר ליכולת והמסוגלות שלהן וממילא מחפשות למצות את עצמן ולהצליח במקום אחר.

תופעה זו אינה חדשה ולצערנו היא הולכת ומתעצמת. כאשר אנשי חינוך ורבני חב״ד זיהו אותה בקרב בחורי הישיבות הצעירים, החל מסע ההצלה ביגיעה עצומה יומם ולילה בהקמת ובפיתוח ישיבות ומסגרות המאפשרות מרחב חם ואישי, הכלה ואסטרטגיות למידה מגוונות ובזכותן עשרות ומאות בחורים בארץ ובעולם מסיימים בהצלחה את שנות הישיבה במסגרת חסידית חב״דית . חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם. ואכן ניתן לראות שב״ה רוב הבחורים נשארים במוסדות חב"ד.

אצל הבנות, למרות הרצון הטוב והנסיונות הרבים שנעשו, עדיין לצערינו הנושא לא קיבל מענה רחב.

בנות תיכון מתבגרות, מבתים חסידיים ומשפחות חמות מוצאות את עצמן לפעמים במצב של חיפוש אחר מסגרת חילופית אך אין להן לאן ללכת, הן מנסות להשלים עם זה שעליהן להיות כמו כולן לגרור רגליים בתלם או לכל הפחות לטעות כמה שפחות על מנת להמשיך ולשרוד בתיכון למרות שעל פי רוב הוא לא מסוגל להתאים את עצמו לצרכים הנדרשים עבורן.

הנהלות המוסדות במודעות לכך מגלות הבנה ומשתדלות להתייחס באיפוק ובהכלה כדי למנוע את הנשירה והשלכותיה הקשות.

מציאות זו, מייצרת נושרות סמויות הנאלצות לפעמיים לשמור על שתיקה כמה שנים, להתחפש ומנסיבות אלו לוותר על ההצלחה בלימודים ולפעמים על תעודת הבגרות. או ח"ו להתיאש ולצעוד החוצה בכאב, לעזוב את החברות, את האידיאל שגדלו עליו, את סגנון הלבוש, נוסח התפילה ותקנון הצניעות – ולצאת למסע חיפוש אחר מקום אשר יכיל אותן במסגרות מקבילות בזרמים אחרים.

הצעד הזה קשה לכל הנוגעים בדבר. ההורים שגידלו וחינכו על חינוך והנהגה חב״דיים, שהשתדלו לא להחסיר מהן דבר במסגרות הלמידה – ממימון של פעילויות חברתיות, שיעורים פרטיים ועד לאין ספור נסיונות ופגישות עם אנשי חינוך וצוות החינוך על מנת להקל על בתם.

כאמור, עם כל הרצון הטוב של הנהלת המוסד הפערים לא מאפשרים השארות במוסד וכך מוצאים את עצמם הורים בעלי צורה מתדפקים על דלתות מערכות חינוך שונות המציעות גישות מגוונות בתקווה שבכך יקלו על בתם הכמלה.

הבנות שעוברות הרבה פעמים אכן עולות על דרך המלך אבל כשפותחות שיח ומדברות על זה הן מביעות בלבול ערכי, צמא וגעגוע לתאריכים החסידיים ומהותם, להווי והענין החסידי שהן אפילו לא יודעות איך להגדיר אותו…

המסע של הבנות שלנו לא נגמר שם חלק גדול מתוכן לא מוצאות שם את עצמן, ההתלהבות הראשונית דועכת והן נשארות עם אותן הבעיות אלא שכעת נערמים עליהן קשיים והתמודדויות חדשות, כי הן לבד במערכה, רחוקות מהבית ומאיכות החיים שלו ומשם הירידה למצב נמוך  קלה יותר כי קהילתית כבר אין מה להפסיד.

חשוב לציין שלא תמיד מדובר בבנות עם קושי קוגניטיבי, תקשורתי או בעיות נפשיות או התפתחויות קשות, פעמים רבות מדובר לצערנו בבנות המוכשרות, החכמות והטובות שלנו. נערות מלאות בכח ועוצמה שבמקום להיות מופנים לעשיה חיובית, הוסטו להרס עצמי וסביבתי.

הן הגיעו לשלב היפה בחייהם – גיל ההתבגרות, ומבקשות בכל לב יד תומכת שתסייע להתמודד עם המערבולות המאיימות לשאוב אותן אליהן חדשים לבקרים.

קוראי הכתבה שלא מבינים על מה מדובר או חושבים שהתופעה היא שולית, נדרשים לדעת כי בשנים האחרונות עוד ועוד נערות נפלטות ממוסדותינו, או למסגרות אחרות לא מכרם חב"ד או לרחוב – והמספרים מבהילים.

ב״ה תוכניות מיוחדות בבתי הספר היסודיים שלנו ותכניות תיווך נוספות של נשים נפלאות המנסות להגיע אל בנות העל יסודי באופנים שונים, הציגו עד כה הישגים מרשימים, שחלק מהם היא המודעות וההכלה של  ההנהלה וצוות התיכונים – מה שמסייע בצמצום התופעה. אך עדיין אותן בנות שצריכות קצת יותר, או שעכשיו כל פרויקט תמיכה מאוחר מידי עבורן, עומדות מול הצורך בתיכון חב״די אלטרנטיבי.

*

לפני 7 שנים נוסדה ביישוב איתמר שבשומרון אולפנת חב"ד "בית שרה" לזכר הקדושים בני משפחתי פוגל הי"ד. במהלך השנתיים האחרונות הפך המוסד לחממה רגישה ונגישה עבור בנות חב״ד היקרות אשר רוצות להתרחק מהרחוב הסואן, החברה המבלבלת ולהתחבר לעצמן. מטרת המוסד היא להקנות לתלמידות בטחון ומשמעות לחייהן בין המרחבים המוריקים של הרי השומרון.

אולפנת "בית שרה" מאפשרת לבנות לסיים בגרות מלאה בלמידה אישית וחמה בקבוצות קטנות, בשיטה יעילה ומהירה, עם תנאי פנימייה מלאים באווירה חסידית הכוללת שיעורי חסידות והשקפה ערב ובוקר, התוועדויות חסידיות, חוגים בתחומי ענין וכשרון מגוונים, תעסוקה משתלמת או השתתפות במערך התנדבות בקהילה, טיולים ורכיבה טיפולית.

הפנימיה ממוקמת באזור פסטורלי ושקט, בדירה נאה, מאובזרת ומקושטת באומנות הבנות – המשרה אווירה משפחתית וחמה.

״לפחות פעמיים בשבוע״ מספרת ויקי – מנהלת האולפנה, ״מתקשרים הורים כאובים ושופכים את ליבם על מצב בתם ומשוועים לעזרה. לצערנו, לא לכל הורה יש ביכולתנו לעזור, כי התחלנו במבנה קטן מאוד המגביל את כמות הבנות שאנו יכולים לקבל".

את "בית שרה" מלווה צוות לימודי מקצועי, צוות הפנימייה, צוות טיפולי חיצוני, הנהלה גשמית ורוחנית בהכוונת רבנים ואנשי חינוך מקצועיים. הרישום מתאפשר בהמלצת מנהלות, יועצות וגם בפניות אישיות.

במאמצים מרובים נפתחה בסייעתא דשמיא האולפנה גם השנה לעוד עשר תלמידות חדשות מכיתות י' – י״א עם תוכנית אישית לכל בת במטרה להביאה להצלחה מקסימלית. אך המקום צר מלהכיל.

חברים יקרים אנו קוראים לכם להיות שותפים ולחזק את המקום הכל כך חשוב – לבנות עתיד לבנות אנ"ש.

'בת' באייר – לכתחילה אריבער!

פנימיית "בית שרה" – מסגרת שהיא גם משפחה.