בכתבי חסידות רבים עולה השאלה מדוע חוגגים את ראש השנה בראשון לחודש תשרי, בעוד שהיום הראשון לבריאה היה בכ"ה באלול. התשובה: הואיל ואדם הראשון נברא ביום הששי לבריאה, שהוא א' בתשרי, אנו חוגגים את ראש השנה ביום זה.

בכל זאת, נשאלת השאלה, מדוע לא נברא אדם בתחילת הבריאה אלא רק לבסוף – אחרון לכל הנבראים? הדבר תמוה עוד יותר לאור דברי חז"ל שאדם הוא תכלית הבריאה, כלומר שמטרת ה' בבריאת העולם, לא היתה סתם שיהיו בו צפורים, דבורים ופרחים, אלא בעיקר אדם. המלה הראשונה בתורה, "בראשית", יכולה להתחלק לשתי מלים: ב' (שנים) ראשית, לומר לך שלא נבראה הבריאה כולה אלא בשביל שני דברים הנקראים "ראשית": בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" ובשביל צדיקים (ישראל) שנקראו "ראשית תבואתה" (ראה רש"י על בראשית א, א).

אם כך, אם אנו חשובים כל כך, מדוע זה נבראנו אחרונים? מדוע הקב"ה לא ברא אותנו ראשונים? על כך עונה המדרש בדרך משל: הדבר דומה למשפחה שהזמינה אורחים לסעודה. הם לא יזמינו את האורחים אל תוך המטבח בשעת הבישול ויתנו להם להמתין שלוש שעות עד שהצלי יהיה מוכן. אדרבה, הם יזמינו אותם לבוא מאוחר יותר כאשר הארוחה כבר תהיה מבושלת, הבית מסודר וכולם מוכנים. כך גם בריאת האדם לא היתה בתחילת הבריאה אלא רק לאחר שכל ההכנות כבר נשלמו.

כמו כן אמר הקב"ה, "כיון שאדם הוא תכלית הבריאה, מוטב שאברא אותו רק לאחר שכל הדברים הפחות חשובים, יהיו מוכנים". ואז הוא ברא את העצים ואת הפירות, את הפרחים וכל שאר הדברים כדי שאדם יכנס אל עולם שלם ומוכן אשר יאפשר לו לשמש את קונו.

המדרש אף מספר לנו כי כאשר נברא אדם הראשון, היה זיוו מאיר כל כך עד שאפילו "תפוח עקבו מכהה [את] גלגל החמה". למעשה, הוא היה מלא אורה במדה כזו, שכל החיות באו והשתחוו לו בהאמינם שהוא בוראם. אך אדם אמר להם, "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". זה היה תפקידו ותכליתו _ להביא את כל העולם לעבוד את ה'.
הרבי מצביע על כך שאחד ההבדלים הבולטים בין אופן בריאת האדם לאופן בריאת שאר הברואים הוא זה:

כל שאר הברואים נבראו במספרים גדולים. כאשר ה' ברא את הדבורים, הוא ברא אלפי או אולי מיליוני דבורים. כאשר ה' ברא את העצים, לא היה זה רק עץ קטן אחד; מיד היו יערות שלמים. כל דבר נברא במספרים גדולים. כמו הכוכבים: מאות אלפים… אולי מיליונים – מספרם אפילו אינו ידוע לנו.

בכל זאת, בין כל הברואים היה אחד שנברא לבדו – האדם. הוא אפילו לא נברא כזוג, אלא פשוט אחד. מדוע ברא ה' את האדם כך, לבד? הוא היה יכול לברוא עם שלם, אלפי אנשים – שתהיה לו לאדם קצת חברה, שיהיו לו חברים; זה עצוב להיות כך, לבד בעולם. אך ה' ברא אותו אחד ויחיד, לגמרי לבד. מדוע?

זהו דבר חשוב ביותר שעלינו לדעת. העובדה שה' ברא את האדם לבדו, באה ללמדנו שכל איש וכל אשה חשובים בעיני ה' עד מאד. איננו צריכים אף פעם לחוש רגשי נחיתות או לומר לעצמנו, "אה, אינני אלא עוד שן משיני הגלגל, עוד פרח אחד בגינה; איזו חשיבות יש לי? אני רק אחד מכמה ביליונים, או, כיהודי, אחד מכמה מיליונים". אסור לנו, חלילה, לחשוב כך; זוהי גישה בלתי נכונה. עלינו לזכור שהעולם התחיל עם אדם אחד. ה' ברא את העולם ומלואו בשביל אדם אחד! והדבר נכון לגבי כל יהודי ויהודי גם היום. חז"ל אמרו שחייב אדם לומר, "בשבילי נברא העולם!" כמובן, אין הכוונה שחכמינו ז"ל חינכו לאגוצנטריות. אדרבה, היהודי הוא תכלית הבריאה רק בגלל שהוא מביא לגילוי אלוקות בעולם הזה על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה _ שהם תכלית הבריאה. ולכן, כאשר יהודי אומר, "בשבילי נברא העולם", הוא מתכוון שהוא מכיר במחוייבותו לגלות אלוקות בעולם _ "בשבילי נברא העולם" כדי לגלות בו אלוקות. לפי זה, יש לכל יהודי חשיבות ללא שיעור בעיני ה', כי כל הבריאה קיימת רק בגללו!

מכאן שאסור לנו, אף פעם, להמעיט בערך עצמנו. אנו חשובים, מאד חשובים, כחלק מתכניתו של הקב"ה, כי יש לנו שליחות עצומה שעלינו לחיות על פיה. מתוך כך, צריך שתהיה לנו הערכה עצמית מרובה. פסיכולוגים אומרים שהדבר החשוב ביותר שהורים יכולים לעשות למען ילדיהם הוא להשריש בהם הרגשה של הערכה עצמית. אם אדם אינו מרגיש שיש לו חשיבות, הוא אינו יכול לעבור את החיים באופן פרודוקטיבי; הוא צריך לדעת שהוא גדול, שהוא חשוב ושיש לו פוטנציאל עצום. וזו הסיבה שאדם הראשון נברא לבדו.