אחד השלבים המרתקים בתפילות יום-הכיפורים, הוא תיאור עבודת הכוהן הגדול בבית-המקדש. בכל שנה מחדש, בעיצומה של תפילת מוסף ביום הכיפורים, אנו נשאבים למחוז קדוש ומופלא שנפרש לפנינו בתיאור אותנטי קסום.

ביום הכיפורים נעשות עבודות הקודש כולן על-ידי הכוהן הגדול. על כתפיו רובצת אחריות גדולה שהעבודות תתבצענה כהלכה, משום  שעבודות קודש אלו נועדו לכפר על האומה, כך שעתיד העם כולו תלוי בהן.

לאורך התפילה אנו מתלווים כביכול אל הכוהן הגדול בעת הקרבת הקרבנות, אמירת הוידויים, שליחת השעיר לעזאזל וכאילו צופים בו ברגעים הנשגבים של כניסתו לקודש הקודשים לשם הקטרת הקטורת – המעמד הייחודי של פגישת פסגה משולשת של קדושה: האישיות הקדושה בעם, בזמן הקדוש בשנה, במקום הקדוש בעולם.

כאשר מסיימים את הקטע וחוזרים אל תפילות הוידוי של יום הכיפורים, אנו צונחים כביכול מעולם אחר לגמרי. מעולם קסום שכולו טוהר וקדושה, עוברים מעבר חד למניית החטאים והעוונות שנכשלנו בהם במשך השנה ואנו מתוודים עליהם ומבקשים סליחה ומחילה.

*

האמת היא, שבכלל יום הכיפורים הוא יום בו חיים כביכול בפלנטה אחרת ושונה מזו שחיים בה כל השנה. זה בולט במיוחד אצל אלה מבינינו שבמשך השנה רגלם לא דורכת בבית-הכנסת, וביום הכיפורים הם מתייצבים שם כחיילים נאמנים.

אך זה ניכר גם על אלה מתוכנו שנמצאים בכל יום בבית-הכנסת. אי-אפשר להשוות את ההימצאות בבית-כנסת כל השנה להימצאות בו ביום הכיפורים. רק ביום הכיפורים אנו ספונים בבית-הכנסת כמעט כל היום כולו, ללא אכילה וללא שתייה וממש נדמים למלאכים. האווירה, המעמד, התחושות האישיות – הכול גורם לנו להחליט להיות הרבה יותר טובים ממה שהיינו. מכל הלב אנו מתחננים לפני הקדוש-ברוך-הוא שיקבל את תפילותינו וייתן לנו את הכוח לעמוד בהחלטותינו הטובות.

מהי אפוא המציאות האמיתית שלנו – זו שאנו חיים בה כל השנה או זו שאנו מגלמים ביום-הכיפורים? טבעי לחשוב כי ליום אחד בשנה אין ערך לעומת כל ימי השנה, והם לכאורה האמת שלנו.

אך מסתבר שההפך הוא הנכון. בכל השנה אנו חשופים ליצר הרע ולפיתויים שונים, שגורמים לנו לכלוא ולהחניק את האני היהודי האותנטי שלנו, ולכן אנו נראים ומתנהגים כפי שאנו. אך ביום הכיפורים מתעצם כוחה של הפנימיות היהודית שבעומק לבבנו ואו אז מתגלה האמת שבנו. לכן אפילו מי שבכל השנה כלל לא מגיע לבית-כנסת מלבד ביום הכיפורים – די ביום הכיפורים כדי להוכיח על מהותו האמיתית.

*

שאלת המציאות האמיתית נכונה במובן מסוים גם באשר לקריאת התיאור הקסום על בית-המקדש. בשעה שקוראים על ההתרחשויות בבית-המקדש, צריכים לדעת כי לא מדובר בהיסטוריה שהייתה ונגוזה, אלא אלה הן עובדות מציאותיות שעומדות לשוב ולהתגשם תכף ומיד – בבית-המקדש השלישי, שייבנה עם התגלותו של הרבי מליובאוויטש לעיני כול כמלך המשיח.

יותר מכך: כאשר תבוא הגאולה פתאום נקלוט כי בכל שנות הגלות "היינו כחולמים". נקלוט כי כל החיים בתקופת הגלות לא היו בכלל חיים אמיתיים, אלא מין חלום שנמשך ונמשך עד להתעוררות שלנו אל המציאות האמיתית של הגאולה השלמה. כך שההתרחשויות הצפויות בבית-המקדש הן בעצם מציאותיות יותר מכל החיים בהווה.

גדולה אמונתנו כי כבר ביום הכיפורים זה לא רק נקרא על ההתרחשויות הללו אלא נזכה לראות ולחוות אותן בפועל ממש.