במוצ"ש האחרון כתבה לי גילה שהיא חייבת, ממש מוכרחה, להיות ראשונה אצלי ביום ראשון על הבוקר. בשבע בבוקר היא כתבה לי שתאחר בחצי שעה, ובתשע כבר היה ברור שהיא מאחרת "ביג טיים".  כשהתיישבה לבסוף על הכורסה באנחת רווחה הבנתי שלא היו אלו רק מיחושי בטן אחרי שלושה ימי פורים, סעודות, אירוח וניקיונות. זה גם לא היה הנגאובר או כאב ראש של "היום שאחרי". הסיבה הייתה פשוטה הרבה יותר – הגיע רגע האמת שלה. היא נאלצה לפגוש את עצמה מול העסק שלה. שבועיים לא נפגשנו בגלל תירוצים (ילדים, קניות, חגים…) ועכשיו צריך לעבוד ולפעול בשלושת השבועות הקצרים שנותרו עד פסח.

גילה אינה היחידה. עבור בעלות עסקים רבות, מניעות ועיכובים הם כמו טבע שני. "מצד אחד" אמרה לי גילה, "אני מרגישה שיש לי כוח לכל העולם ואישתו, ומצד שני אני הולכת בראש מאד קטן. רק לא לריב, רק לא לנהל מלחמות על כל צעד ושעל בניהול העסק". גילה מבינה שזה הרבה יותר מורכב ממה שחשבה. הצעות מחיר ללקוחות, תמחור שעות העבודה, תוספות השקעה, והדמיון? הוא עובד שעות נוספות. היא זקוקה לסדר ולארגון, היא צריכה לו"ז שבועי שייתן לה רוגע וכוח לפעול ולהניע את העסק.

פרשת שמיני מספרת על אירוע מיוחד שמתרחש בשנים שבהן עם ישראל נודד במדבר. המשכן כבר הוקם. הכלים נחנכו והכוהנים – קודש לעבודה. עכשיו הגיע הזמן ל… חנוכת הבית! שבעה ימים עבדו משה ואהרון במשכן, אך רק ביום השמיני ירד עליו הענן ושרתה בו שכינה. מדוע?

שבעה ימים לא ׳הצליחו׳ להוריד את השכינה, משום ששבע הוא מספר השייך לטבע. העולם נברא בשבעה ימים וטבע האדם והבריאה כולל שבע מידות. לכל אחת יש את המידה השלטת אצלה, אם זה חסד או גבורה – השבע שבטבע. המספר שמונה מסמל את הדרגה שמעל הטבע, דרגה רוחנית גבוהה מהעולם. אך היום השמיני אינו עומד בפני עצמו, הוא מגיע לאחר שבע הדרגות שלפניו. היום השמיני אינו קיים בלי ההכנה. כדי להגיע לגילוי נפלא של היום השמיני חייבים לעבור שבעה ימי הכנה.

וכך גם בחיינו אנו – כל אחת מחויבת לעשות כל אשר ביכולתה כדי להצליח במשימת חייה. לעשות הכנה בהתאם לנדרש. נכון, התפקיד הזה קצת מלחיץ. המשימה נראית כבדה לכתפיה הצנומות של האישה שמולי בבוקר יום ראשון חלוש ועייף, שמגיע אחרי שלושה ימי פורים סוערים. אך השמונה מתייצב כאן במלוא כוחותיו.

אומנם, עבודתה כרוכה בהפרעות ומניעות רבות. העולם כולו עומד נגדה כדי למנוע ממנה להגשים את מטרתה, אבל דווקא בעבודתה המוגבלת בכוחותיה הטבעיים ובמצבה הנוכחי – טמונים כוחות נפלאים! אסור להתייאש. העוני הוא עבודת הטבע של הגלות, ורק בזכותו נתרומם לעבר העושר שבגאולה. וזהו הגילוי הרוחני של השמונה האין-סופי.

אז מה לעשות במקום להתייאש? פשוט לעשות! להתחיל בצעדים קטנים ומעשיים. פעולות קטנות, מגירות חבויות, צעד-אחר-צעד יובילו לגאולה, וכמובן לעשות כל זאת מתוך שמחה!

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו |

http://www.miri-mychoice.co.il/