סוף סוף נמצא החתן המושלם/הכלה הנהדרת, אבל בלי שתכננו, ואולי לא זכרנו, הם מביאים איתם משפחה… הורים, חינוך, הרגלים. ואחרי ההתרגשות הראשונית, כשמתחילות ההכנות, צריכים לעבוד במקביל על המון פרטים.

מה עושים כשהמחותנת אדישה, לא מאורגנת, עושה הכל ברגע האחרון ולא מבינה למה פרטים מסוימים חשובים בכלל?

או אולי הפוך? היא מתעכבת על פרטי פרטים טפלים ומוכנה לבזבז עליהם זמן וכסף שלא מיותרים בכלל בתקופה הזו?!

שרה אברהמסון נזכרת בתקופה הזו בחיוך. "האמת היא, שהכל עניין של הסתכלות. אל החתונה הראשונה שלנו – וחיתנו ב"ה את כל הארבעה – הגענו ממקום רגיש מאוד. הנסיך הבכור שלנו עשה לנו בית ספר בכל מה שנוגע לגיל ההתבגרות. מה לא עברנו איתו? נטישה של ספסל הלימודים, ועזיבה של התורה והמצוות, חבורות מפוקפקות ואפילו מעצרים. רק אחרי הצבא הוא קצת התייצב. נרשם להשלמת בגרויות, התחיל להתאמץ להוציא תואר אקדמי ו… הכיר את אשתו.

זה היה נושא שהלחיץ אותי מאוד וכשפגשתי אותה לראשונה הייתי מאושרת. בחורה עדינה, מבית טוב, והעיקר – דתייה! לא שהיא לבשה גרביים בקיץ, כן? אבל בהחלט הקפידה על צניעות מינימלית ולא לבשה מכנסיים, שמרה שבת וכשרות ואפילו התפללה פעם ביום והבן היקר שלנו בעקבותיה.

הייתי בעננים, ממש. נראה לכן שהיה אכפת לי איזה צבע יהיו המפות או מה יגישו למנה אחרונה? ההורים הסכימו שהריקודים יהיו נפרדים ואפילו הזמינו קייטרינג עם שחיטת ליובאוויטש. מכאן והלאה, לא התערבנו בכלום. האולם, המחיר למנה, התזמורת…

“בחתונות הבאות, שלוש, חב"דיות, רגילות. הקפדתי לזכור מה באמת חשוב. זה לא קל להתמודד מול מחותנת עם רצונות שונים, אבל הייתי מזכירה לעצמי את החתונה של הבכור.

המחותנת מתעקשת שכל האחיות יגיעו בצבע אפרסק ואין לך כוח לשטויות האלו? תגידי תודה! זכית לחתונה חסידית! מעדיפה לשמוע זמר חילוני ולהתרגש שמופרד? אז תוותרי קצת, העיקר שיקימו בית חסידי.

היא לא מצליחה להחליט לגבי הקייטרינג? מבטלים כל רגע מה שקבענו כבר? תגידי תודה"…

חנה אלול מחייכת, נבוכה: "אני צעירה, לא בעלת ניסיון כמו שרה. בסך הכל לפני חודשיים חיתנתי את הבכורה, תוך כדי חופשת לידה.

"וזה היה מאתגר", היא מצטמררת, "זה בשם חסוי, בדוי, נכון? היה לי מאוד קשה. אני טיפוס מאוד מתוקתק באופי שלי, וגם ידעתי שאני אמורה ללדת חודש לפני החתונה והיה חשוב לי להספיק כמה שיותר קודם, שלא אצטרך להתרוצץ עם תינוק בן שבועיים. וה' סידר לי מחותנת… ממש מתאימה לחיזוק שרירי הסבלנות שלי. איטית, מתלבטת על כל דבר אלף פעמים, מבקשת לשנות דברים שכבר סגרנו.

כל הזמן נשכתי את הלשון. הזכרתי לעצמי אלף פעמים: 'בסוף הם יתחתנו, לא תצטרכי להסתבך איתה יותר מעבר לאיחולי חג שמח עד הברית בעזרת ה"…

אבל בהחלט לא היה לי קל. אני תוהה אם בשידוך הבא, מעבר לבירורים על הבחור כדאי לברר גם על האימא”…

שלומית מזרחי: "חיתנו ב"ה כבר חמישה מילדינו, ועבדתי עם מחותנות שונות. באמת, כל אחת עולם אחר לגמרי…

איך מתמודדים עם השוני? כל מקרה לגופו. יש כאלו שהיה לי ממש קל וזורם איתן, הראש היה דומה, עבדנו בשיתוף פעולה פורה, עד היום אנחנו שומרות על קשר טוב, אחת מהן אפילו הפכה לחברה שלי כבר בלי קשר לזוג… ויש כאלה שהיה לי יותר קשה.

איך אני מתמודדת? מזכירה לעצמי כל פעם מחדש שהחתונה היא רק ה'שער של המחברת' ואחר כך יש חיים שלמים. אני לא מזלזלת בכל הפרטים הקטנים שמהם מורכבת חתונה. הם חשובים לזוג ולהורים, וגם לאורחים ולמעמד שלנו בעיניהם.

אבל מהחתונה לא זוכרים הרבה. עשר שנים אחרי החתונה הראשונה, בחתונה של החמישית, אנחנו כבר מסתכלים באלבום וצוחקים. איך התעקשנו על זר כזה דווקא, היום זה בכלל לא הולך… והסגנון של השמלה, והברכון, דברים כל הזמן משתנים. רק הבית החסידי שיקום בעזרת ה' מתוך שלום ושמחה, הוא מה שצריך להישאר עדי־עד יציב וחזק. בשבילו כדאי ואפשר לוותר על דברים שעוד כמה שנים לא יהיו עקרוניים בעינינו".

הלחץ הוא חלק בלתי נפרד מההכנות לחתונה. מה עושים כדי להפיג אותו?

שרה אברהמסון: "יש המון לחץ, לא משנה כמה מנסים להתארגן ולוותר ולזרום. במיוחד בגלל שעובדים במקביל לעוד מחותנת שרק לומדים להכיר ומנסים מאד לשמור על קשר טוב.

מה שאני עשיתי, מידי פעם כשהייתי יושבת מול רשימה אינסופית של משימות וכמעט מתייאשת, הייתי מזכירה לעצמי: 'התפללת על זה! אימא שהבן או הבת שלה תקועים בשידוכים, עורגת הרי לרשימת משימות ולחץ של הכנות, אפילו על הלחץ הכספי היא מתחננת. והנה קיבלת. הילדים השתדכו והכל בסדר, בקושי הספקת לדאוג. אסור להתלונן על עבודה של שמחות. רק להודות'.

התחלתי להתאמן על זה כשהם היו קטנים. בלילות לבנים של בכי הייתי כל הזמן מזכירה לעצמי: 'יש נשים שאף אחד לא מעיר אותן בלילה והן משוועות לקום לתינוק. תגידי תודה'".

חנה אלול: "הלחץ לדעתי, הוא מהבלתי נודע. את חושבת על חתונה ועולים לך כל כך הרבה פרטים שאת אמורה לדאוג להם, שאת נכנסת ללחץ. ברגע שאת מפרקת את זה לרשימת משימות אפשריות ומתארכת אותם (- נותנת תאריך יעד לכל משימה) הלחץ נרגע.

את יודעת מה עלייך לעשות בכל רגע נתון ונרגעת. אין לי הרבה ניסיון, אבל אם הצלחתי לחתן בת תוך חודשיים וחצי וגם ללדת ולהרים ברית תוך כדי, ועוד להגיע מאורגנת ורגועה, כנראה שזה אפשרי".

שלומית מזרחי: "לנשום עמוק. כמו בערב פסח… להזכיר לעצמנו שבסוף הם יתחתנו, ויהיה אוכל ותזמורת וברכון ושמלה. אחרי חתונה בקורונה, שעד הרגע האחרון לא ידענו כמה אנשים יוכלו להשתתף ואם בכלל, ודברים השתנו מהרגע להרגע, החתונה הבאה כבר נראתה לי כמו משחק ילדים.

מה הבעיה לארגן חתונה כשסוגרים אולם וזה באמת סגור? סופית? כשיודעים כמה מזמינים מראש? – שיא הקלות"…

איך מחלקים אחריות ותפקידים בין המחותנות?

שרה אברהמסון: "לא חושבת שיש בזה כלל מוגדר. כל מחותנת היא שונה. הייתה מחותנת אחת שלי, מנהלת בתפקידה ובאופי, שפשוט ניהלה את האירוע. הציגה בפניי אפשרויות, חיכתה לאישור ופעלה. זרמתי. הודיתי לה' שהיא מוכנה לקחת את זה על עצמה.

מחותנת אחרת שלנו הייתה אבודה ממש. זו הייתה הבת הבכורה שלה ולא היה לה מושג מה ואיך עושים. לא רק שלקחתי על עצמי את החלקים המשותפים לשני הצדדים, כמו אולם ודירה, הנחיתי אותה גם לגבי החלק של הבת שלה, להזדרז עם שמלה, להזמין פאה, מדידות, בגדים, בגדים למשפחה…

אני לא חושבת שאפשר לתת כללים בזה. אולי רק כלל אחד: תזרמי, כי אין כללים"…

חנה אלול: "קודם כל, יש חלוקה טבעית. כל אחת אחראית על הבן שלה, הבת שלה. כולל ביגוד וכו'. לגבי הדירה, מכיון שהבחור בדרך כלל נוסע לרבי והבחורה נשארת בארץ ישראל – ובנוסף לכל היא אמורה לתפעל את המטבח והבית אחרי החתונה, רוב הארגון של הדירה נופל על המחותנת מצד הכלה.

כמובן שבסכום הכסף מתחלקים, אבל בסופו של דבר היא זו שתרוץ לקנות סירים ומגבות ובדרך כלל גם להכין ולנקות את הדירה.

לגבי שאר הדברים המשותפים – אולם, קייטרינג, הזמנות, תזמורת – פשוט יושבים ומחליטים מי דואגת למה. צריך קצת סבלנות כי לכל מחותנת יש את החלומות שלה, וגם את הזוג הצעיר אסור לקפח, אבל בדיבורים וברצון טוב משני הצדדים, אפשר להסתדר".

שלומית מזרחי: "אין בזה כללים, כל זוג מחותנות פועל באופן שונה. בחתונה של הבן השני שלי למשל, דווקא האבא של הכלה היה מעורב במיוחד בהכנות, יותר מהמחותנת.

אבל בזהירות אני אומרת: רוב העבודה נופלת בדרך כלל על האימא של הכלה. קודם כל כי יש יותר מה להכין. בניגוד לסירטוק וכובע, היא צריכה פאה ושמלה ובגדים ל'שבע ברכות' ובכלל.

הבן נמצא ב–770 וממילא הכלה מארגנת כל מה שקשור לדירה, ובכלל, לכלה כל דבר יותר קריטי מאשר לבחור"…

איך מתמודדים עם הלחץ הכספי?

שרה אברהמסון נאנחת: "זה לא קל. ממש לא קל. אני יכולה לתת לך הרבה פתגמים יפים על אמונה וביטחון, אבל לא נעים לי, כי לא עמדתי בזה בגבורה. היה לי קשה מאוד, דאגתי המון.

בסוף הם כולם התחתנו וגם אנחנו עדיין בחיים, אז כנראה זה אפשרי. לא יודעת אפילו להסביר איך עשינו את זה, והיו לנו רק ארבע חתונות. נראה לי שאני אעבור לשאלה הבאה"…

חנה אלול: "כמו שכבר אמרתי, אני בנאדם מאורגן מאד. גם על החתונות חשבתי מהרגע שהילדים נולדו ומכיון ששנינו מרוויחים טוב, ב"ה, סגרנו עבורם סכום כסף מידי חודש. חשבתי שאני מאורגנת ואין לי מה לדאוג, באה החתונה הראשונה וגילתה לי שלא היה לי בכלל מושג לגבי גובה ההוצאות…

עכשיו, כשאני מתאוששת מהחתונה ומהלידה גם יחד, אני מסתכלת על שאר הילדים וכבר פחות רגועה… משתדלת לא לדאוג. מרגיעה את עצמי שבכל זאת יש לכל ילד סכום בצד, גם אם לא את כולו".

שלומית מזרחי: "זוכרים שלפני הכל, הוא הילד של הקב"ה… אני משתדלת מאד ללמוד 'שער הביטחון', בכל מה שנוגע לכסף. בעלי ממש מקפיד לא לקחת הלוואה בנקאית, אז אנחנו בעיקר מגלגלים גמ"חים.

זה לא קל, ויש היום ארגונים שעוזרים בכל דבר – ביגוד, כלי חשמל, ריהוט וזו לא בושה להיעזר.

אבל בעיקר יש לזכור שה' איתנו בחתונה הזו, גם אותה נעבור ויישאר לנו כסף לקנות במכולת ואפילו ילקוט חדש לכיתה א'…

חיתנו חמישה, מחכים לנו בשנים הבאות עוד חמישה, ברוך ה', כמו שהגדולים התחתנו בעז"ה גם האחים שלהם יתחתנו. זה לא שהיה לנו כסף ועכשיו הוא נגמר, גם לחתונה של הראשון הגענו עם מינוס"….

השפע המיוחד שיורד בכל שמחה. איפה את פוגשת אותו?

שרה אברהמסון: "מה זאת אומרת? בחתונה עצמה! זוג טהור ומתוק שמכיר ומתרגש ומקים בית על אדני התורה והמצוות, זה לא שפע מיוחד?

החודשים האלו שעוברים בשלום, הוא אצל הרבי מה"מ והיא בהכנות, רוחניות וגשמיות, ההורים שמסתדרים, בהתחלה או בסוף. הבית החדש שמול עינייך מוקם. זה השפע הכי מדהים שיש".

חנה אלול: "בעזרה השמיימית בהכנות.

יכולה אישה להיות הכי מתוכננת והכי מצוידת בידע ובכסף, ולא למצוא את מה שהיא מחפשת. בהכנות ממש רואים איך ה' מלווה אותך. מוצאת את השמלות שאת רוצה, במידת המתאימות ובמחיר סביר. האולם, ההזמנות, מן מלאך שהולך איתך ומסמן לך 'וי' על הרשימה.

אני ממש הרגשתי אותו איתי. כחלק מהפרפקציוניזם שלי, אני מסוגלת לעבור בשש־שבע חנויות בשביל בגד או כלי שאני מחפשת כדי שיהיה בדיוק מה שחלמתי. בהכנות הרגשתי כאילו ה' מוליך אותי מיד בהתחלה אל החנות המתאימה עם הפריט המושלם.

וזה היה חיוני, כי באמת היה קשה לי להסתובב יותר מדי לפני לידה וגם נשאר לי בקושי חודש לטיולי קניות… באמת תודה לה' על הדברים הקטנים והחשובים האלה!"

שלומית מזרחי: "בקניות ובהוצאות הכספיות, ברור! רואים את זה במוחש. וזה ממש לא מובן, איך זוג שצריכים להתלבט לפני על הוצאה של טיפול שיניים או משקפיים פתאום מחתנים בן?

איך את מדלגת על סרפן מתוק לקטנה בגלל שהוא עולה 120, אבל שבועיים אחר כך, אחרי שבירת צלחת, את מזמינה פאה בסכום של חמש ספרות?

חברה אמרה לי פעם, 'תקני לזוג מייבש. כשהם באמת יצטרכו לא תמצאי את הכסף, לפני החתונה יש פתאום כסף להכל'. אז צחקתי, מה זוג צעיר צריך מייבש?… היום, כשהיא עוברת חורף עם ארבעה קטנטנים, אני מתחרטת. מאיפה אני אוציא עכשיו סכום כזה?! מייבש כביסה? לפני החתונה האלף חמש מאות האלו כאילו לא מעלים ולא מורידים כבר"…

בהחלט רעיונות מחזקים! מאחלת לכולן לשקוע עמוק בהכנות, ובהתמודדות עם מחותנות וחתונות. ולא חס ושלום לשבת בבית עם ילד מעוכב שידוך ולהתפלל.

איך אומרים? צרות של עשירים…

ואלו שעוד לא בעניינים, מוזמנות כשהן רוקדות בחתונה הבאה, להעריך את עבודת הצוות המדהימה שמסתתרת מאחורי הדברים שנראים ברורים כל כך…

___________

מאת אלומה שמלי, באדיבות מגזין עטרת חיה