ליל כ"ח טבת ה'תשנ"ב. חרף הכפור ברחובות, התכנסו הנשים והבנות לערב מיוחד - קבלת פנים. הגברים נדחקו ל'זאל' הקטן למעלה ואל אולם 770 ועזרת הנשים נהרו אלפי נשים ובנות לסעודת "מלוה מלכה" חגיגית מפוארת ועשירה במיוחד כשעל ההזמנות שבידיהן מודפס הייחול והברכה עתיקי היומין: "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו".

הקירות קושטו בציטוטי נבואה: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", "זה  ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו" בהחלט אשרינו... תחושה מרוממת באוויר, זה הולך לקרות היום? כולן שואלות בלב ומייחלות.

מוקדים נוספים לשידור ישיר נפתחו בשכונה להכלת המשתתפות כמו בניין צא"ח ברחוב קינגסטון. רחשי האווירה המתחממת נשמעים למעלה ב'זאל הקטן' שם מסתובבים הגברים ושומעים את הדי ההתרגשות מלמטה. ו... גם הרבי ממש שם ספון בחדרו במרחק כמה פסיעות...

שולחן ההתוועדות מכוסה מפה לבנה חגיגית, הכול ערוך ומוכן לקבלת פני הרבי, עם חלות וקנדלברה דלוקה, קערת פרות כלי כסף ופרחים משלימים את הרקע החגיגי. גם הכיסא מוכן וממתין.

הרבנית סימה אשכנזי מוזמנת לשאת דברים היא נרגשת מאד, באחד מכנסי כ"ח ניסן היא ספרה על אותו מעמד מרטיט: "בכ"ח טבת תשנ"ב, יום הולדתה של הרבנית חנה ע"ה, נערכה מסיבת "מלווה מלכה" לקבלת פני משיח על–פי הוראתו של הרבי מלך המשיח.

בהשגחה פרטית, עקב שמחה משפחתית (שידוכי בננו שיחי') זכיתי להיות ב'בית חיינו' באותה מסיבה. האווירה היתה מאוד מחושמלת. הרב חיים גוטניק מאוסטרליה דיבר לפנינו על הכח הרב שיש לאשה על ידי תפילותיה ובכיותיה, כמו שמצינו אצל רחל אמנו: "מנעי קולך מבכי.. כי יש שכר לפעולתך".

ה"מלווה מלכה" התקיים ב'זאל' הגדול ב–770 למטה, שהיה מלא בכאלפיים נשים ובנות. הגברים הצטופפו למעלה בעזרת נשים וכן התרכזו בכמה מקומות מרכזיים בשכונה, אליהם הועברו הנאומים בשידור ישיר ממסיבת "המלווה מלכה".

הרב גוטניק פנה לנשים ואמר: "לכן יש כח! עליכן לבכות, עליכן לבקש ולהתחנן, רק אתן יכולות להביא את המשיח!" התרגשות עצומה אחזה בקהל, אמרו תהילים בבכיות, את הרעד אין לתאר במילים.

לפתע הודיעה המנחה ששלחו פתק לרבי המהווה הזמנה המבקשת בשם כל המשתתפות שיבוא להשתתף ב"מלוה מלכה". המרחק בינינו לבין הרבי היה מספר מדרגות בלבד. הרבי ישב בחדרו על יד בית הכנסת. השולחן של הרבי היה ערוך כיד המלך, הכסא עמד, המיקרופון היה מוכן, החלות היו מכוסות. כולן הרגישו שעכשיו זה יכול לקרות... כפסע... כמה מדרגות בלבד לבין תקוות כל הדורות – משיח, עומד להתגלות!

ידענו שהרבי פה, אין כל קושי, תוך דקה כ"ק אד"ש יוצא מחדרו ויורד אל הנשים בכדי שיקבלו את מלכותו. אין לתאר את האווירה ב'זאל'; המשיכו לומר תהילים בבכיות בתחנונים. דפיקות הלב היו נוראות. חיכינו וחיכינו עד בוש. הרבי לא הגיע. ציפינו ובכינו. משלא קרה דבר אמרה המנחה: "בינתיים נעבור לנאומים".

אמרתי ליושבות לידי: "מה פתאום נאומים?! באנו לקבל פני משיח!" אמרו לי נשים: "אם כן, עלי לבמה, אמרי לכולן!" סרבתי. זה לא היה מתוכנן. המארגנות פנו ובקשו: "עלי לבמה!"

עליתי ואמרתי: "בתקופתו של הרבי הרש"ב נגזרה גזירה גדולה וקשה על עם ישראל. התכנסו כל גדולי הדור וניסו לבטלה. לצערם, כל המאמצים לא נשאו פרי ועלו בתוהו. ישבו כולם לטכס עצה והרבי הרש"ב בכה. שאל ר' חיים סולובייציק אחד מגדולי הדור ההוא: "ליובאוויטשער רבי, מדוע אתם בוכים? הרי עשינו כל מה שיכולנו?!" ענה לו הרבי: "עשינו כל מה שיכולנו, אבל הדבר לא נפעל, הרי את הגזירה לא ביטלנו!"

הוספתי ואמרתי: "מה לא עשו נשים בשבועות האחרונים?! – החליטו החלטות טובות, הוסיפו שיעורי תורה, קרבו יהודים והכל כדי שמשיח יתגלה. אם הוא לא בא – מה לנו דיבורים? מה לנו נאומים?". כאן התחלתי לומר פרק צ' בתהילים, פרקו של הרבי, וכולן אחריי.

פתאום הרגשתי רצון עצום להכריז "יחי אדוננו מורנו..." אז זה עוד לא היה מקובל ב–770. זמן מסויים קודם לכן אמר מישהו את המשפט והרבי לא הגיב בחיוב. ידעתי שאני עלולה לעורר ח"ו קפידא אצל הרבי. זה דבר נורא! לא יכולתי אפילו לחשוב ולשקול את מעשיי. האיצו בי לסיים כי הנואמות הבאות מחכות. אחזתי בסטנדר. הרגשתי שאני מתעלפת. הבטתי על הרצפה, יהיה מה שיהיה, אני חייבת...

ואז שמעתי עצמי זועקת מעומק לבי: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!!" ראיתי איך שכל הנשים והבנות קמו על רגליהן ביראת כבוד מרוממת ומרגשת. 2000 נשים ובנות הכריזו יחד איתי. לאחר מכן נודע לי שב–129 מקומות בעולם אליהם העבירו את השידור, זעקו כולם כאיש אחד בלב אחד.

כשסיימתי, חשתי לא טוב. ירדתי מהבמה ועזבתי את האולם. הלכתי הביתה. הרגשתי שהכל נגמר. חטאתי, עוויתי, פשעתי. כל הלילה לא ישנתי מדפיקות לב נוראות וממתח נפשי קשה. עדיין לא ידעתי שהרבי ענה (באופן נדיר) לר' חיים ברוך הלברשטם על הדו"ח שהשידור הועבר ל–129 מקומות העולם: "תשואות חן על הנחת רוח שגרם וגורם". כן ענה הרבי גם לנשות חב"ד בלונדון, שיתייעצו עם נשות קראון הייטס בדבר המלווה מלכה לקבלת פני משיח שהן רוצות לערוך אצלן.

למחרת ביום ראשון הייתי אמורה לגשת אל הרבי בחלוקת הדולרים עם בני החתן וכלתו בכדי לקבל ברכתו הקדושה. חששתי מאד מלגשת אל הקודש. דחיתי זאת עד 5 אחר הצהריים. כשכבר לא נותר זמן, הלכתי. הרבי הביט בי ונתן לי ברכה מיוחדת לה ציפיתי והתפללתי שנים אך עד אז לא זכיתי לה. עבורי, כבר לא היו עוד ספיקות..."