ב'אחותי' לא מפסיקים להפתיע. לכבוד פעילות הסיום בסניפי אחותי יצאו אחות התמימים עם פעילות מיוחדת "פעם אחות ולתמיד". הפעילות מבוססת על משפט שאמר הרבי פעם בהתוועדות "מי שתוקע רגל בתומכי תמימים, הוא תמים לנצח". בפעילות הבנות למדו כיצד לתקוע בהם מידה בצורה נצחית, והופתעו משיר מרגש שהוקלט במיוחד עבור הפעילות. הסיפור מאחורי השיר: בימי ה"צמח-צדק" נוחו עדן, הדפיסו את 'שולחן ערוך' של האדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן) והיה צריך להביאו תחילה לפני הצנזורה הצארית. הצנזור היה משומד והוא קבע, שיש ב"שולחן ערוך" פסוקים האסורים בפרסום. מה לעשות? שקלו החסידים וטרו בסוגיה ולבסוף התייצבו אצל הצנזור ואמרו לו: "אדוננו הצנזור, אין תקנה לדבר, אלא להשמיט מן הדפוס כמה פסוקים ובלבד שהשולחן ערוך יראה אור". נתרתח הצנזור עד שפניו האדימו כסלק והוא הלם באגרופיו על השולחן וצעק כלפיהם: "נשתעגתם!?" מדבריו של הרבי הזקן אמר אומרים לשנות?" אמרו לו החסידים: "יסלח לנו האדון הצנזור, אבל הן כבודו המיר את דתו והריהו נוצרי עתה – מה איכפת לו?" השיב להם הצנזור: "יא א איד, ניט א איד, אויס חסיד קען מען ניט ווערען", היינו: יהודי או לא יהודי, אי אפשר לחדול מלהיות חסיד... השיר להורדה: לחצי כאן (לחצן ימני, שמירה בשם) מילות השיר: בלשכה, דממה דקה, משלחת חסידים שם מחכה. לאישור, של הצנזור, שולחן ערוך הרב להדפיס. בלית ברירה מציע, אחד מזקני אנש, את השורות האסורות נשמיט, ולא נכניס. דפיקת שולחן עזה, נימי לב מזיזה, השר המושמד, נמלא חימה. מילות רבינו הזקן, חשבתם לתקן, הלא דברי אלוקים המה. אל תביטו כך, עם כל מה שנשכח, דבר אחד ברור לי בגדול: יהודי או לא- גם בעת נופלו, להיות חסיד אינו יכול לחדול! כי מי שאת רגלו הציב אי אז, תומכי תמימים, בו נחרט התחבר לנצח קשר עז, גם בחלוף שנים, תמורות ושינויים, לעולם אינו נכרת. בתום שנה, של אחותי, הושפעה בה זהותי, נקודת ההתקשרות, הוטבעה במהותי, בכל מצב התרחשות- מעתה לי זה פשוט. רצון הרבי, למולי- המדד האמיתי! גם אם ארחיק נדוד, תחלוף תקופה ועוד, הדברים בי נטועים איתן, ציות להוראות, כבת להראות מאמינה ערוך הלוויתן, ברגעי מבחן, אשים על השולחן דברים ברורים מול העולם אתריס: "שייכת לא לך- הופכת את כולך, אחות התמימים לי זה בבסיס". התגלות הרבי שליטא, מול עיני- אותי תוביל, לקול שירת יחי בוערת, הנה הרבי מלך המשיח בא- וכבר צועד בשביל!