-
עשרות אלמנות מכל רחבי הארץ, מכלל המגזרים והעדות ימריאו היום בחזרה לישראל אחרי מסע ייחודי וראשון מסוגו. ההתארגנות למסע המיוחד נמשכה מספר חודשים, והיום כאמור המריאו הנשים בחזרה לארץ אחרי מסע ארוך ומושקע בן שמונה ימים • לכתבה המלאה ותיעוד
קראי עוד
-
"עליתי לארץ בגיל שש מסמרקנד. הוריי עשו הכול כדי שאתאקלם בארץ החדשה. ידענו להפריד בשר וחלב וגם אכלנו ראש של דג בחג. כילדה ישבנו שם בחצר המשותפת, ואני זוכרת את מערבולת השלולית שנקוותה במרכז החצר וילד לא יהודי אומר 'יש אלוקים גדול ויש אלוקים קטן, הגדול משגיח על הגדולים והקטן על הקטנים' ואני קמה בעוז ובחוצפה, שלימים תהיה עזות דקדושה שלי, ועונה לו: 'אין דבר כזה, יש אלוקים אחד והוא שומר על כולם!' ועכשיו, עם הכוחות שקיבלנו במסע אלול שלנו לרבי – אני יודעת שיש רבי גדול אחד והוא שלי ושל כולם".• לטור המלא
קראי עוד
-
"פרשת השבוע מזמינה אותנו לפסוע בבטחה, לרתום את הרצון (ארץ מלשון רצון ולשון מרוצה) בשמחה לקראת הבאות". בטור החדש שלה מירי שניאורסון גם מברכת אותנו בברכת שנה טובה ומתוקה הישר מבית חיינו • לטור המלא
קראי עוד
-
זה היה מצמרר כאשר במהלך השבעה על אשתו, קם השליח הראשי למרכז אפריקה הרב טולילה ואמר: ״עד עכשיו היו מגבלות הגוף על אשתי, ועכשיו משעה שנפטרה היא אפילו יותר איתנו״. והמשיך לתאר איך במהלך ימי השבעה מגיעים כל הסיפורים הנפלאים על הפעילות שזרעה אשתו במשך שלושים שנה ולא תמיד זכתה לראות מה צומח • לטור המלא
קראי עוד
-
"אני כבר לא יכולה יותר לראות את הסבל של אבא שלי״, זועקת רחלי מקירות ליבה. החברות היושבות סביבה מטכסות עצה לעזור לה ומבטיחות להתפלל, אך היא בשלה: ״תודה, חברות שלי, אבל עצוב לי בלב״ היא עוצרת, ונראה כאילו כל עול העולם על כתפיה הצנומות • לקריאה
קראי עוד
-
״אבא שלי עליו השלום היה צדיק גדול ואהב אהבה עזה את הרבי, אף שלא ידע עליו במרוקו״ מספרת יעל ועיניה מנצנצות מגעגוע ודמעות. ואני בכלל באתי לנחם אותה על אימה הצדיקה שנפטרה בשבוע שעבר... • לקריאה
קראי עוד
-
אפשר לראות על פניה של דינה כי היא שועל שבע קרבות. העייפות והעליצות משמשות חליפות את תנועות הנפש שלה וגם כשהיא נחה היא לא מפסיקה לרוץ. במטבח ביתה הקטן במושב הדתי בצפון הארץ • לקריאה
קראי עוד
-
כל אחת היא עולם מלא הדומה לעולם הגדול. כמו שבעולם יש ערים מחוזות כך גם בעולמה הפרטי יש אזורים שבהם היא פועלת וחיה, והם המחשבות שאדם חושב, הדיבורים שמדבר והמעשים שהוא פועל • לקטע המלא
קראי עוד
-
״גולאש״, כך הם קראו בלעג לנער ההונגרי ארוך הרגליים שהסתובב על מגרשי הכדורסל. בתו גילאת, המלמדת אומנות וחסידות מספרת בלהט רב: ״אבי היה ניצול שואה שהגיע לארץ אחרי המלחמה עייף, רעב ובודד • לקריאה
קראי עוד
-
אחרי חודשים ארוכים של בידוד משולב עם חגים ולקינוח עוד קצת קורונה, סוף סוף אנחנו יכולות להיפגש. את לא רוצה לפספס את זה! זו פגישה חשובה עם עצמך. תפתחי יומן, כי בט"ו תמוז יתקיים יום בריאות, העצמה וכיף לנשים • לפרטים המלאים
קראי עוד1
-
"ייקח הרבה זמן לשקם את העסק שלי" אומרת לי שפרה בפגישה הטלפונית השבועית שלנו. "נתקעתי עם מלאי גדול של מארזים. הפסח הזה החריב לי את העסק, והקולות שבראשי אומרים שייקח הרבה זמן לשקם את הקול שלי. שיחות הטלפון מפחיתות את תנועות הידיים והבעות האמפטיה בעיניים, ומאתגרות את מיתרי הקול" שפרה ממשיכה להתמרמר על המצב, ואני מתעקשת איתה למצוא גם רווחים לכתבה המלאה
קראי עוד
-
פרלה לא מכנה את הנגיף בשמו המפורש אלא בניב ובנימה אידישאית - 'הקרא-נא'. הוא כאן כדי לגדל אותנו, לשים כתר על הראש. הכרתי אותה כשהנחיתי סדנה לנשות עסקים באחד היישובים החרדיים. היא ישבה שם בפאה המטופחת, זוהרת בצניעותה ומנסה בכל כוחה לקדם את העסק שלה – העצמת נשים דרך השמחה. אחרי הסדנה הבנתי שהיא אלמנה שחיתנה את כל ילדיה • לטור המלא
קראי עוד
-
״לא התחנכתי על ברכי היהדות״ מספרת דוקטור קרן בנין. ״לא קראו לו בורא עולם אלא המחנך המקראי״ היא ממשיכה, ופורשת את משנתה הסדורה. ״השיטה שלימדו אותנו זה ללכת עם ספר על הראש, שקילה ודיוק מאוד גדול״ היא ממשיכה להזכיר, ספק לעצמה ספק למאזינות, את עולמה לפני שעברה לעולם התורה והתשובה • לכתבה המלאה
קראי עוד
-
"...החסיד יצא והרגיש שלא קיבל את הברכה שכל כך רצה. לקח את התהלים והלך לבית המדרש, שם שפך את מר ליבו, בכה ובכה. פתאום נופלת ההכרה למוחו שהנה יום טוב היום וחג שחובה לשמוח בו. סגר את ספר התהלים ופצח בריקודים. כל פעם שנכנסה לו מחשבה שלילית הוא נזכר שחג היום" לכתבה המלאה
קראי עוד
-
הצטרפי אלינו למסע של נשים ונפלאו״ת מכל המגזרים מסע עם אופי ייחודי ומרתק! לנשמה, לנפש ולגוף • לפרטים
קראי עוד
-
״איך אפשר לבחור בשמחה בתוך ים הכאב הזה?״ ממללת רווית את צערן של האימהות, סיפור רודף סיפור ולכל אישה – שק העצב שלה. עוד רגע תאסוף רווית את עצמה ותיזכר שהיא בתפקיד המשמחת, תחבק את האימא שקיבלה בשורה קשה ותרים אותה לריקוד מתוק. לכתבה המלאה
קראי עוד
-
בסיום המפגש פנתה שמחה ושאלה: "זה עתה למדנו שאין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. אבל אתמול למדנו שבזכות נשים צדקניות עתידין ישראל להיגאל. אז במה באמת תלויה ביאת המשיח?" והמנחה השיבה לה: "שימי ליבך, שמחה יקרה, שאין זו סתירה כלל וכלל, אלא בזכות נשים צדקניות תכלה הפרוטה מהכיס..." • לכתבה
קראי עוד
-
"בסוף השיעור של נפלאו״ת במכון היופי של יפה בירושלים משתפת אותנו יהודית בדרך שעברו היא ובעלה עד שהגיעו לתורה ולחב"ד. ״שנינו הגענו מבתים לא דתיים. גדלנו בארצות הברית בלי שום רוחניות, למדנו בין גויים בבית ספר בלוס אנג'לס. הסבים שלנו כבר התחילו את ההתבוללות. מבית כנסת רפורמי למדתי להיות מנהיגה בקהילה ולשאת דרשות..." • לטור המלא
קראי עוד
-
״רק לפני ארבעה עשר חודשים הייתי פה במחלקה הזאת. נולדה לי תינוקת מתוקה עם תסמונת דאון. לא זכיתי לצאת איתה הביתה, משום שהטיסו אותנו לקולומביה לניתוח לב. רק אחרי חמישה חודשים חזרתי איתה הביתה, לילדינו הנוספים שקיבלו אותה באהבה ובהתרגשות גדולה. הלבשתי אותה כל כך יפה, חזרנו עם בובה מתוקה הביתה. זה היה אחרי שש שנים שלא ילדתי. • לטור המלא
קראי עוד1
-
״חשוב לי להסביר את עצמי״ מתנצלת מרינה. ״התמונה שלי הייתה קרוב לשנתיים בפרופיל שלי, אפילו לא העליתי בדעתי שהיא בעייתית״. מרינה, שבחרה בשם העברי מרים, משתתפת בקביעות בשיעורי העצמה נשית ברוח הפרשה לחיילות בקריה. תגובתה המשתוממת הגיעה לאחר שאמרתי שלא אוכל להכין מכתב המלצה לבית הדין לגיור, משום שהתמונה לא תואמת את הזהות החדשה שהיא מבקשת... • לכתבה
קראי עוד1
3 | הצג גלריה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
ויעקב הלך לדרכו: טור אישי
"ושמחת בחגך" מזווית נשית רגשית
טור אישי: נעילה
טיפים לשולחן חג מתוק מדבש
ניצבים וילך מזוית נשית רגשית